סיפור בגוף ראשון, קצר וחכם, אך מלא בפרטים ובסאב טקסט, השומר על קצב קבוע וכתוב באיפוק. רומן זה פורסם לראשונה ב-1940, כאשר וסקוט נמנה עם הסופרים האמריקנים הגולים אשר בילו באירופה בין שתי מלחמות העולם. הוא חלק מהדור שכונה "הדור האבוד", כפי שאמרה בזמנו גרטרוד שטיין. המספר פגש את בני הזוג קאלן, איריים אמידים מאוד, בצרפת. שניהם חסרי מעש, פטפטנים בלי די והמספר עליהם נמצא מבחוץ, אך למעשה מבפנים. הוא מספר על היחסים ביניהם, על היחסים עם המארחת אלכס ועל נקבת הבז שלהם, לוסי, שמוצאה סקוטי וגונבת את כל ההצגה. למעשה, זהו משולש טראגי-קומי; הבעל אוהב את אשתו באופן כמעט נואש ומקנא לה, והיא מעריצה את הבז, לוסי, המספקת לבני הזוג ולקוראים מופעים מרהיבים שכמעט הופכים אותה לאנושית, ומשקפת את פחדיהם, חשקיהם, טירופם, עקרותם והדיכאון החמור של בני הזוג. למעשה, גברת קאלן הייתה אישה צחורה, בעלת עיניים כחולות-בדולח ומיוחדות מאוד, וגם מאוד מנוגדת לבזה שהחזיקה בידה, שחורה משחור, השומרת ברכושנות על בעלתה. לוסי היא בזה סקוטית בעלת קסם, כי אצבע אחת שלה עקומה, והיא נקראת כך כי אביה של גברת קאלן היה מבקש שתקרא לו ממכתבי וולטר סקוט. היא הביאה אותה כי לא רצתה להשאירה לבד, וכי אלכס המארחת בוודאי תרצה לראותה. האחוזה שבה הכל קורה יושבת בתוך גן אנגלי עם ברירה טבעית; בלי ערוגות צמחים מסודרות, אלא צמחים מבולבלים בין העשבים ושבילים ושיחים משגשגים. לוסי הבזה הייתה אמורה ליהנות מהנוף המיוחד הזה, אך היא עיוורת לגמרי. בני הזוג קאלן הגיעו על-מנת לספק לאלכס מזור מהבדידות, כמו המספר עצמו, אך נתפסו בעיניו כבטלים רגשית ומתלהבים מכל דבר השייך להם. אך לוסי הבזה, שגילמה בדיוק את ההפך, הקסימה את כל סביבתה והיוותה את הסמליות לדברים ההפוכים. הבעלים שלה נתפסו כטרחנים ומשעממים, ומרהיבי עוז בהישגיהם הכלכליים, בעוד הבזה סימלה את הרוח ואת האמת הפנימית. כאמור, הסיפור הזה, על אותו מפגש יוצא דופן בשנות הארבעים, סובב סביב לוסי, הבזה המפוארת, בעלת הנוכחות חסרת המנוח, זועפת, מדיפה ריחות דם ודבש ומטרידה בסמליותה. מדלן קאלן כל כך מאוהבת בה, כך שהיא כל עולמה. נוכחותה למעשה משקפת את התרבות שהתבלתה, את הניסיון לביית בעלי חיים שאין הם מיועדים לכך, ובעיקר - את חולשותיה, בטלנותה ופחדיה של הבעלים שלה. ולכן, הסיפור מהווה ייצוג מרהיב של מה שאין לזוג קאלן, ובפרט למדלן, המוצאת בבזה את כל רצונותיה. וסקוט מביא סיפור הכתוב בגוף ראשון, אותו מספר אלווין טאואר, סופר לעת מצוא הצופה בבני הזוג קאלן מבחוץ, אך בכך משקף את תודעתם ומחשבותיהם, ומגלה את הסודות הרבודים הצצים במפגש. כך נוצר סיפור אינטליגנטי במיוחד, מאופק וקולח, עד הסוף המפתיע. וסקוט מצליח להגיש כתיבה אינטימית השמה לב לפרטים הקטנים ביותר, ובכך הוא יוצר עלילה סיפורית קטנה אך מרתקת, של מפגש יוצא דופן המגלה את הטפחים המוסתרים של משתתפיה וכך מהגג על המתרחש מסביב, תוך גילויי הבטלנות, הזחיחות והיהירות של הזוג קאלן. וסקוט מבקר בספר הדוניזם, רשעות, פוליטיקה ודיאלקטיקה חברתית שכבר אבדה. זהו סיפור אמריקני עם ניחוח מאוד אירופי, והוא מגלם את מה שכבר אבוד - האהבה והחמלה.