הוצאת כתר, 301 עמ'.
אנה היא ילדה נכה במובן הפיזי. היא חיה במשפחה אוהבת מאד, משפחה שכל אחד בה מרוכז בעצמו ומעצמו יוצא אל האחרים. הכל פתוח במשפחה של אנה. אין להם סודות והם אינם משקרים זה לזה או לאחרים עד שהחיים מתקילים אותם.
חמשת בני המשפחה מהוים את הגיבורים המרכזיים של הספר: אבא מייק, אמא חלי, אנה, נעמי ותום. משפחה ירושלמית שמזה חמש שנים נוטשת את ביתה וחייה בירושלים כדי לתפעל את המזנון שלחוף ימה של תל אביב במשך כל עונת הקיץ, במטרה לצבור מספיק כסף כדי לנסוע למצוא את העתיד הנפלא המצפה להם באמריקה.
אבא מייק הוא נהג אוטובוס. לאמא חלי יכול היה להיות עתיד משכיל אילו לא הייתה נוטשת את האוניברסיטה לטובת אבא מייק והולכת אחר חלומותיו באשר יפנה.
המשפחה המורחבת שלהם כוללת גם שתי סבתות ואחות של חלי. אחותה של חלי חוזרת בתשובה וחיה בהתנחלות בשומרון.
בקיץ שבו עוסק הסיפור, קרתה תאונה לתום הקטן. התאונה משנה את החיים של כולם. עזרה נדרשת במזנון ואדיסו האתיופי נכנס לתוך חייה של המשפחה ומתערה בהם בניגוד לרצונו ולהחלטתו להשאר מחוץ לעניינים.
כל אחד מבני המשפחה מתמודד עם התאונה בדרכו המיוחדת. נעמי נשלחת אל דודתה בהתנחלות, אנה מתמודדת עם המצפון שלה, מייק וחלי לא חולמים יותר על אמריקה, הדודה הדתיה נעזרת באלוהים. כל אחת מהדמויות בספר מתמודדת עם אלוהים בדרכה שלה. כל פרק דמות אחרת מספרת, ממשיכה לבנות את מה שהוקם בפרק הקודם, נותנת לסיפור את נקודת מבטה.
אני קוראת את מירה מגן לראשונה. מלבד מקומות ספורים בהם היא מפליגה בתאורים שהיו לי קצת מיותרים, הסיפור שלה סגור, מאורגן יפה, בנוי היטב. היא מובילה את הקורא בנתיב שהיא בחרה לו ולעצמה ואינה נותנת לו לסטות. הדמויות בספר שטוחות משהו, לא עגולות וסגורות, לא שלמות עם עצמן ועם העולם. את הספר הזה אי אפשר לקרוא בנשימה אחת, אבל גם כשמניחים אותו, אנה לא עוזבת, היא נשארת עם הקורא, מפצירה בו לחזור אליה, להתמודד עמה ועם משפחתה.
יש בספר המון משפטים שאהבתי, אבל אילו הייתי מצטטת ממנו, ודאי הייתי מעלה לכאן לפחות את מחציתו. אני מוותרת, תקראו בעצמכם.
