עיניו של אל ריקות.
מצומרר ושותק יושב על המיטה. מקשיב לנשימות המהירות העולות מפינת החדר.
חש צונח במורד תלול ללא יכולת עצירה. כפות ידיו עמוסות גידים נוגעות בשערו השחור השזור קווים לבנים. חריצי עומק על פניו השחומים ווריד פועם בצווארו ארוך לא יציב, באלימות שהביא הערב.
לפני דקות נשם ריח אורנים בשערה כשהניח את פניו בתוכם. מגע השפתיים הלח שרצה לבלוע ברעב מתמשך. ידיו מושכות את החולצה אוחזות בשדיה הקטנים, מסירות את החצאית הקצרה, בגוף הנדרך שביר ללא יכולת תזוזה. ריח חמוץ של פחד עלה, הניח לה.
לא מובן רחש בתוכו בערב כשבאה מיכאלה אל חדרו והביאה את ריח האורן. צר לי". לחש בקול סדוק . סרה לבקרו בערב היורד. ידעה שהלך אל ביתה של דידי לארוחת ערב, שב אל הבית הבודד. רוח קרה נשבה וחושך עמד ברחוב הצר, עולה מביתה אל הגבעה. שמח לבואה. ראתה צל של חיוך על שפתותיו. הגיש קפה שחור ועוגיות חמאה מתוקות.
ישבה וסיפרה על תלמידיה הקטנים. שאוהבת את המקום מאוד ודידי אחותו חברתה הקרובה. גם על אורי דיברה איך הלך ולא שב. האזין לקול נשימתה המהיר. חש בדמעות העומדות בעיניה ולא ידע מה לומר. לרגע באה דממה אל החדר ואחר שאל בקול שקט :
"בטוח היו הרבה בחורים?". צחק בקול רועם בקלות דעת.
"לא רק אורי". אמרה. "אתה ניראה לי רודף נשים מאוד מתוחכם." הוסיפה מוחה את הלחות בעיניה. "אני לא רודף, הן באות אלי." צחק אליה, צחוק מהול בוויסקי.
"גם את רוצה לשכב עם אלוף מישנה במיל, ההולך בחשכה?." רעם הצחוק בלגלוג.
"מאוחר, חייבת להכין עבודה למחר לילדים". אומרת בבהילות.
לפתע עמד והחל גורר רגליו על מרצפות החדר, מכוון עצמו לקראתה. במחשבה נכנסת חשה שעבר את גבולו בשתייה מופרזת, כי חדר ריח חריף של משקה אל נשימתה.
אוחז בגופה בפתאומיות בידיו החזקות. נושק לשפתותיה בכוח. פורם את כפתורי חולצתה, לופת את גופה, מטילה על המיטה ומאזן גופו מעליה. "אל לא בבקשה, לא כך". בקשה בקולה החלול. "למה אל, למה?" שאלת העליבות בשפתיה.
חש בריח החמוץ של הפחד שעלה והניח לה.
מבוהלת קמה מן המיטה. רכסה את החולצה הקרועה, שכפתוריה התפזרו על רצפה החדר. ישרה את החצאית הצרה, נגעה בידיה בשערה הקצר.
הציצה בזוית העין בגבר היושב על המיטה. דקירת עלבון חודרת מרעידה את הגוף. השאירה את הדלת פתוחה ויצאה במהירות מן הבית.
במהירות אצה במדרון אל ביתה הקרוב. נשענה על כיסא המטבח. יבבה חלושה ואחר קול בכי עוצם בדמעות מלוחות ההולכות וגדלות בעיניה. דקות ישבה אוספת אויר ואחר השליכה את בגדיה על ריצפת החדר ומיהרה למקלחת. אל זרם המים המנקים את עלבון המגע בנתיב הדמעות שטובעת בהן.
לא מבינה מיכאלה את האדם הגר בבית על הגבעה ההולך בחשכה.
