"היכון למות!" רעם האביר שמול אלבי. היה לו קול עמוק ומהדהד, עם מבטא שאלבי לא זיהה.
"מתי?" שאל אלבי בנימוס.
"עכשיו," אמר האביר.
"אי-אפשר להתכונן למשהו שהוא עכשיו", התלונן אלבי, "אני יכול להתכונן רק למה שיקרה אחרי".
"אחרי מה?" שאל האביר.
"אחרי עכשיו", אמר אלבי בסבלנות.
"אבל אתה צריך למות עכשיו", אמר האביר.
"זה לא מה שאמרת", התרגז אלבי, "אמרת היכון למות. זה אומר שעכשיו אני צריך להתכונן למות, אבל אני לא יכול גם למות וגם להתכונן למות באותו זמן".
"אז מה נעשה?", התגרד האביר במבוכה.
"עכשיו אני אתכונן למות כמו שאמרת", אמר אלבי, "תבוא אחר כך, נראה".
