הספר "אלוף הניצחון" מביא את סיפורו וקורות חייו של האלוף אסף שמחוני מלידתו ונערותו בנהלל ובתל יוסף, התגייסותו לפלמ"ח בטרם קום המדינה, פעילותו במלחמת השחרור, שירותו בצבא עד למבצע קדש, תרומתו הגדולה לניצחון במערכה זו ועד למותו בהתרסקות המטוס שטס בו בסוף המלחמה.
על-אף ההקדמה, הספר אינו מיועד לחובבי ספרות צבאית בלבד. דרך הספר ניתן ללמוד פרק היסטורי משמעותי על "העלייה" מרוסיה בתחילת שנות העשרים של המאה הקודמת. ההתנחלות בעמק, הקשיים, עבודת האדמה של החלוצים ועוד. פרק שכמעט לא מדובר בו בשנים האחרונות והוא הבסיס להבנת קיומנו כאן.
מתוך הספר עולה דמותו של אסף שמחוני כנער ערכי, בעל כושר גופני רב ובעל כריזמה ומנהיגות טבעיות אשר מובילות אותו להנהגה בכל אשר עשה. מהנהגת הנוער בעמק ועד לפלמ"ח, ולאחר מכן בשירותו בצבא ההגנה לישראל. הספר מתאר את הקמתו של צה"ל, הנפשות הפועלות בו לפני ומאחורי הקלעים, על היחסים המיוחדים שבין
דוד בן-גוריון כשר ביטחון וראש ממשלה לצמרת הצבא ועוד.
יש חלקים בספר שקשה לקורא בן זמננו להבינם, בעיקר אלה המתארים את מעורבותו של הדרג המדיני (קרי בן-גוריון) בצבא, כמו פקודות ישירות הניתנות למפקדים מהשורה תוך עקיפת הדרג הפיקודי הצבאי. לעומתם, יש חלקים בספר שמלמדים אותנו שדבר לא השתנה. רמטכ"ל (דיין) השקוע עד צוואר במניפולציות, שנותן הוראות למפקדי חטיבות תוך הסתרתם מאלוף הפיקוד. רמטכ"ל שמכנס אירוע ניצחון בסופה של המלחמה ו"שוכח" להזמין את אלוף הפיקוד, ועוד ועוד.
הספר מבוסס על תחקיר מעמיק שערכה צילה רוזנבליט וכולל עדויות רבות ומסמכים שהותרו לפרסום מארכיון צה"ל ומערכת הביטחון. הספר חושף מידע ובעיקר התנהלות שהוסתרו היטב במהלך עשרות שנים, חלקם "מטעמי ביטחון", לעתים אפילו תוך שותפות של הארכיון עצמו, ושיבוש מסמכי מקור (ראה מחיקת משפטים מסוימים מהתבטאויות של הרמטכ"ל דיין נגד אסף שמחוני בישיבות מטכ"ל שנמחקו לדברי המחבר על-ידי מנהלת הארכיון הקודמת).
הספר מבסס בפרקיו הראשונים את דמותו של אסף שמחוני בטרם מלחמת העצמאות ולאחריה, ומתמקד בפעולותיו של אסף בעת מבצע קדש.
מסתבר, שבמשך שנים, משה דיין, בהיותו רמטכ"ל ולאחר מכן בספריו, השמיץ בצורה שיטתית את פועלו של אסף שמחוני מבלי שאסף יוכל להגיב. אסף שמחוני נהרג כאמור ביומה האחרון של המלחמה בהתרסק מטוסו בטיסה מסיני לכיוון תל אביב. מטרת הטיסה הייתה פגישה עם דוד בן-גוריון בה היה אמור שמחוני להציג בפני "הזקן" את עמדתו, את מהלכי הקרב שיזם, חלקם בניגוד לכאורה להוראות הרמטכ"ל, ואשר הביאו את הניצחון.
הספר מתאר את המהלכים פורצי הדרך של אסף שמחוני במבצע, את הבנת השטח העמוקה שלו, את ההוראה לחטיבה 7 להיכנס לקרב יום לפני התוכנית המקורית - דבר שאיפשר את איגוף קו ההגנה המרכזי של המצרים באבו-עגילה, ובפועל תרמו לקריסת הצבא המצרי כולו והתקפלותו מהמערכה. הוראת דיין הייתה לעכב את כניסת טנקי חטיבה 7 והובלתם ע"ג מובלים לעמדות האש. דיין חשב שהטנק הוא לכל היותר בסיס אש לחיפוי כוחות הרגלים ואילו שמחוני הבין את הפוטנציאל שיש לכוח שריון בתנועה ואש. מבצע קדש הביא לתודעת צה"ל את קרב התנועה של השריון ואת יכולותיו, במיוחד בשטחים פתוחים. לזכותו של דיין יש לומר, שקלט את היתרון בשינוי המשמעותי שערך שמחוני בתוכניות המערכה ואף אישר אותם, כל זה לא מנע מדיין להציג את שמחוני כמפר פקודות תוך המעטת חלקו בניצחון.
מתוך הספר ניתן ללמוד גם על פעולתם של מפקדים, אשר ניצני התנהגותם באו לידי ביטוי כבר במבצע קדש, ואילו הציבור בישראל למד להכירם היטב רק עשרות שנים לאחר מכן - כמו משה דיין, אריק שרון ואחרים.
אסף שמחוני היה גם אדם עם חולשות והספר לא נמנע מלהציג אותן, מאידך-גיסא הספר עושה צדק היסטורי לדמותו אשר דיין הצליח לאורך שנים לעמעמה.
דומה שהספדו של בן-גוריון על קברו של אסף שמחוני אומר את הכל:
- "אהוב נפשי, אסף שמחוני, אלוף הניצחון. נולדת בכפר, בקיבוץ בעמק יזרעאל. גדלת והתחנכת בהגנה. נעשית לבן אלמוות בעומדך בראש מערכות צבא הגנה לישראל במדבר סיני"
חמישים וארבע שנים לאחר נפילתו זכאי האלוף אסף שמחוני לבקשת סליחה מהציבור בישראל, שהצליח להיות מוטעה ומולך שולל על-ידי מנהיגים לא ראויים שפעלו בכל כוחם כדי להמעיט את נצחונו המפואר במערכת סיני.
