ספרה של מרים הראל, "צלחות קטנות לקינוח", נפתח בתיאור מעשה אמיץ: "היא עומדת כממוסמרת למקום. לא זזה. עומדת באמצע כל האי סדר שמסביבה. כאילו נטעו אותה כאן בחג האילנות. רק עיניה זזות. הן סוקרות את ביתה החדש...".
אישה צעירה בנפשה מחליטה לשים סוף למערכת זוגית כושלת. מה נדרש מאדם לקחת אחריות על חייו? למה לא עשה זאת קודם? על שאלות אלה אנסה להשיב. הספר עוסק בהצצה נדירה ומעמיקה לחיי נישואין של אישה וגבר, שמוטב היה אילו לא נפגשו מעולם. ההחלטה הזו של עדית פותחת צוהר לחייה ולוקחת את עיני הקוראים לשנות החמישים בהתהוות המדינה הצעירה.
עדית היא ניצולת שואה, התייתמה מאם ומאב. חברתה הפולנייה של האם מארישקה גידלה אותה כבת. אך גם מארישקה לא שרדה כדי לראות את עדית התינוקת הופכת לנערה. עדית עולה לארץ בעלייה בלתי ליגלית כאותם פליטים ממחנות הריכוז וממחנות העקורים אשר הושמו על ספינות בדרכן לפלשתינה.
העלילה מתפתחת בתיאור שתי הדמויות עליהן מתבסס הסיפור. דמות הבעל העסוק בעצמו, רודן עריץ, המאוהב בעצמו, מתייחס לאשתו כאל חפץ, כמשרתת, כעקרת בית לה מטלות מוגדרות כחינוך הילדים וכהתקנת ארוחות חמות לבני המשפחה. מקומה של האישה בבית בעוד הבעל מקסימיליאן ובכינוי החיבה "מקסי", איש העולם הגדול, לא מתמקד באף עבודה, אוהב את החיים הקלים, נואף ובוגד עוד משחר נישואיהם, שולט, מחלק פקודות, מנהל את חיי הבית כאילו היה גנרל בצבא, אך בצבא לא שירת, הושג לו פטור רפואי מפוקפק.
גם אז, בשנות החמישים, הכסף שיחק תפקיד חשוב, בעל המאה היה ועודו בעל הדעה. לא יודע להעניק אהבה ולא יודע גם לחשוק ולהחמיא. מורם בהשכלתו, משפיל ומעליב. מאמלל את סביבתו. אבא רע לילדיו. לא מתעניין בקיומם, חסר רגישות, חושב רק על עצמו, חושב ומאמין שכסף הוא מענה לתסכול ולעלבון. לא יודע להעריך את מה שיש לו. תמיד מחפש בחוץ.
עדית, בביתה החדש בעיר אחרת, מנסה להבין למה לקח לה הרבה זמן לעשות את הצעד הזה? תמונות מראשית היכרותם מקשטות את להט החיזור של מקסי כלפיה. עדית הייתה בחורה יפה שחוזרה על-ידי גברים רבים. הלהיטות והעקביות של מקסי מצאו חן בעיניה, הוא הצטייר בעיניה כאיש העולם הגדול, היודע יותר ממנה. משכיל נאה. חלומן הרטוב של כל הנשים המעוניינות לחוות עימו סטוץ.
כיוון שהתאהב בה, ביקש את ידה משתי האחיות טרודי ורות שיין שהתגוררה בביתן. הן היו בטוחות שמקסי ידאג לרווחתה. אך כגודל הציפייה באו האכזבות. אחת אחרי השנייה, ללא הרף. לאחר החתונה מקסי התגלה כאדם המאוהב בעצמו יותר מאשר באשתו. היא כלי בידיו, אותו יש לעצב. היא צריכה לעשות כל מה שיפקוד עליה. הוא המפקד והיא החייל. הוא האדון והיא העבד. במערכת הזוגית הזאת אין חיים מתוך הנאה. יש זוגיות מתוך כדאיות.
"היו בחיי שני ימים מאושרים: יום החופה ויום הגירושין". אחרי אמירה בקול של מחשבותיה אפשר בנקל להזדהות עם כאבה של עדית. הבחירות שעושה אדם מתוך מגמה לשפר את חייו, אולי הן בחירות לא שקולות, לא מדודות, אולי הכמיהה למשפחה או הערגה להקמת בית, ליציבות של מקום, הן הבחירות שלו. השגיאות והטעויות הן שלו והן באות מבחירות לא נכונות. אך אנחנו בני-אדם והחולשות שלנו הן השגיאות המלמדות שרק כאשר שוגים וטועים באה הלמידה, והיא מצמיחה כנפיים להגשמה עצמית גם בגיל מאוחר. ספר חשוב העוסק בהורות ובזוגיות.
