החמצה... והמלצה!

מפעל מול"י משולב, כלי מלא של הנאה והחכמה, חושף שוב את 'שירי המגילה', פנינת כתיבתו של איציק מאנגר. באיחור מסוים, של כמה חודשים, נודע לי רק לאחרונה על הספר היפהפה שיצא בהוצאה משותפת של חרגול עם עובד ובית שלום עליכם. כיוון שכולנו חכמים היום ונכנסים מייד לאינטרנט ו'מגגלים' כל ערך מעניין, עשיתי זאת ומצאתי שתי ביקורת, ממש מהופכות בטעמן, על הספר. שני מבקרים מוכרים ידועים מתמודדים על נפשו של הקורא העתידי של הספר. יצחק לאור מקטרג, ולקוראי חב"ע אינני צריך להסביר מיהו לאור ומהן דעותיו. והשני הוא מנחם בן, שנוהג דווקא להפתיע מדי פעם, המסנגר על הספר. את ביקורתו של לאור תמצאו בדפי הארץ ואת של בן בדפי מעריב. יש עוד כמה ימים עד פורים, אבל המלצתי אינה משתהה: רוצו וקנו את הספר! בשבילכם ובשביל יקיריכם! איציק מאנגר, שירי המגילה, מהדורה דו-לשונית, עברית-יידיש, איציק מאנגער, מגילה לידער. תרגם והעיר - דוד אסף אייר - נועם נדב מהדורה ראשונה - אוקטובר 2010. החלק העברי של הספר הוא עד עמ' 132. חלק היידיש הוא מעמ' 132 עד עמ' 192. שהרי בידוע - היידיש מאריכה אבל העברית מקצרת... שירי המגילה נדפסו לראשונה בשנת 1936, זמן קצר לאחר שנדפסה פנינה אחרת של איציק מאנגר - שירי החומש. שירי המגילה הם גם קמע ההישרדות של מאנגר. לאחר שנדפסו בורשה הוא יצא, בשנת 1938 לביקור בפריס, חמק מכיבוש פולין, ואחר כך חמק מכיבוש צרפת, ומצא מקלט באנגליה עד סוף המלחמה. מאנגליה נדד לארה"ב, כאשר הוא כבר משורר יהודי מוכר ונערץ. ובשנותיו האחרונות התמקם בישראל, כאן נפטר בשנת 1969, לאחר מחלה קשה וממושכת. "הזמיר מצ'רנוביץ" נטמן בביה"ק של נחלת יצחק, וארכיונו הופקד בבית הספרים הלאומי בירושלים. שירי המגילה תורגמו ונדפסו בשלימותם רק פעם אחת עד לספר הזה. מרדכי אמיתי, הסופר המשורר והמתרגם, איש קיבוץ שריד, יחד עם הצייר שרגא וייל, איש קיבוץ העוגן, הוציאו את השירים ב'ספרית פועלים', בשנת 1953, ושוב, מהדורה נוספת בשנת 1969 עם מותו של המשורר. כך שלמעשה, חרף המוניטין העצום של השירים בעולם היהודי, בדפוס במוזיקה, ועל קרשי הבמה - זהו פרסומם השני בלבד כיחידה אחת. שירים בודדים נדפסו כמובן לאורך השנים, בבמות שונות. מה שלכד את עיניי ואת לבי מיידית, זה הניסיון שצלח, לתת בידי הקורא של היום, נוסח שיהיה קרוב ככל האפשר למקור - ועם זאת קרוב ככל האפשר לדרך הקריאה התובענית והעכשווית שלנו. תרגומו של דוד אסף הוא מעשיר מאד, מאלף מלמד ובעיקר מנסה לקרב ולהאהיב את השירים על הקורא. רוח של דיוק, משהו נכון מאד ובדוק מאד - שורה על הספר. בלי המליצות הרגילות בתרגומי היידיש, בלי העמימות המקשה על ההבנה, בלי הדביקות הלא מוגדרת, וללא ההתרפקות הבכיינית האופיינית כל כך ליצירות היידיש המתורגמות. השירים מוערים בהרחבה בידי המתרגם דוד אסף, והקורא מועשר עוד פעם. האיורים של נועם נדב יש בהם אותו הקוו של התרגום - להביא את תמונות העבר בלבוש של היום, מבלי שייפגע המקור. האיורים גדושי הומור טוב, שחוק והלצות... גיבורי המגילה הכל כך מוכרים, לובשים בספר צורה אופי ודמות שונים מפתיעים מושכי לב, ועם זאת מתנהלים על-פי הפרטיטורה המוכתבת להם מקדמת דנא, על-פי הכתוב במגילת אסתר. ההיפוך שחל בהם, הבלגן, עריצות הדמיון, ההפלגה בלשון - ועם זאת ריתוקם אל המקורות - היידישאי גאוני של המשורר מאנגר, והתנכ"י המוכר של המשורר הקדום - הם שהופכים את הספר ליפה מעורר ומהנה. לספר צמוד תקליטור ובו מוקלטת ההפקה המקורית של שירי המגילה ביידיש.