הסיפור על יששכר, המובא ברומן, ששמו משום מה "מים אדירים" מפרי עטו של אהרון אפלפלד, הותיר אותי תוהה ומשתאה: "מה הייתה בעצם כוונת המשורר?"
האם זה סיפור אישי? דרמה של נפש אחת? אם כן? חסר לי החיטוט המעמיק בנבכי הנפש, שניתן לצפות מאדם זקן כאפלפלד.
האם זה סיפור על הבדידות ותחלואיה? נראה שכן, אך מדוע צריך להרחיק עד מישורי אוקראינה? הרי גם כאן לא חסרה בדידות.
האם זה סיפור תקופה? על פרק זמן מאד מסוים בהיסטוריה של יהודי מזרח אירופה, שבא להבהיר מעט את הרקע האפל שעליו יכלה הציונות להתפרץ בשלהי המאה ה-19? אם כך? הרי שקיים כאן חסך ניכר, כי הציונות שאבה כוחה ממקורות נוספים.
האם זה סיפור על סוג של יהדות שונה, "שורשית", כפרית שהתקיימה שם דורות והתפרנסה בכבוד ממלאכות האדמה, שהן היפוכן של המלאכות היחודיות ליהודים, (כטוביה החולב של שלום עליכם)? סיפור על יהדות, שלא היה לה כל סיכוי להשריש באמת ולאורך זמן? יהדות שנותרה כנטע זר?
אם כך, מדוע לא נשללת מסקנה אפשרית, שעבודת האדמה ואיכרות אין בכוחן להתחבר היטב אל היהדות בכלל ואל הרוחנית בעיקר, וסופן שיפרדו כל אחת לדרכה: היהודי המעשי, האכר יאלץ לתפקר, והיהודי המאמין הרוחני יוותר בתלישותו.
האם זה עוד סיפור על אנטישמיות מושרשת ועל המורכבות של חיי היהודים המתבדלים, בקרב הגויים הנוצרים "הרותנים"?
אזי מדוע הסיפור מתאר את האנטישמיות כבדרך אגב? כאילו רוצה לומר זאת מציאות נתונה של הרקע, כמו הבוץ התובעני או כמו הקור בחורף, צריך ואפשר לחיות עם זה. האנטישמיות אינה הבעיה האמיתית! אז מה היא אם כן "הבעיה האמיתית"?
האם זה סיפור של נקמה? סיפור של עשית צדק? סיפור על "סגירת חשבון"? סיפור גאוה וכבוד יהודיים? או סיפור שבא להראות לנו, שיהודי יכול בקלות להכנס בתוך עורו של הגוי? אם אכן, הרי שוב, כל אלה מתוארים כבדרך אגב.
האם זה סיפור על קריסת המסורות? על הנתק המתרחב בין דור הבנים לדור אבותיהם? הצצה להתמודדות של הפרט (יהודי או גוי), על תסכולם של ההורים אל נוכח הינתקותם של בניהם והליכתם אל "החירויות" המפתות, בעת של תהפוכות ותמורות חברתיות ומדיניות? אם אכן, שוב אין הסופר נוגע בזה נגיעה לעומק, נגיעה של ממש.
לטעמי הסיפור הוא על גבר במהלך התלשותו. יהודי חזק, מבוגר שמסרב "לבגור". כל התנהגותו אומנם בוגרת ותואמת לגילו, לדמותו ולתדמיתו, אך לא עומד לו כוחו הנפשי להמשיך לשאת את משא החיים בתורו שלו. כך, אין הוא מסוגל להעניק את הגוון היחודי לחוליה שלו בשלשלת הדורות.
זה סיפור על גבר מוצק אבל תלותי שבורח מהאחריות הבוגרת אל הגעגועים לאשתו המתה, שככל שהוא חושב עליה ומתרחק זכרונו הולך ומעמיק את אהבתו בזכרה. געגוע למעשיות הפשוטה והיומיומית שלה, לעשייה שהשכילה לנהל אותו ואת חייו, אפילו בעת מחלתה, ועד להסתלקותה.
סיפור של גבר נישא, שאבד לו ביטחונו העצמי בכושרו להרים את משא אבותיו על גבו, והוא מוצא עצמו לכוד במלכודת הגעגועים של זכרונות עברו. גבר, שאינו רואה כל עתיד לחייו הוא לכוד בעולם הדיכאון, גבר שאבד את הרצון ליצור טעם לחייו. גבר המזניח את חובות החיים כי נותר בודד ואין לו צאצאים, שיכלו להמריצו ולאלצו למלא חובותיו, לגדל אותם.
למה היה הסופר צריך להרחיק את סיפורו של יששכר עד לרגלי הקרפאטים ואל שלהי המאה ה-19?
נראה לי שאפלפלד חש חובה רבה לאבותיו ולעיסוקם, שממנו נגזר גם שם משפחתו, ובספר זה מילא צורך אישי לתאור ותיעוד זכר אבותיו אשר "שירת חייהם" נקטעה וחדלה.
לסיכום:
זה סיפור על גבר חזק הנמלט מעולם ההגיון אל עולם הדחפים, שעושה את מעשיו ללא מחשבה ראויה, וסוף מעשהו יהיה בהתאם.
נכון עשה הסופר כשערך את הסיפור בחמישים וששה פרקים קצרים בני כשלושה ארבעה עמודים לכל פרק, שאם לא כן איני יודע אם לא הייתי מתעייף כבר בשליש הראשון. שכן קיימת ליאות מסוימת בהגשה, שדווקא מתאימה לאווירה. יש לא מעט לעיסות וחזרות על אותם הזכרונות ועל אותם אירועים, נוהג האופייני לחשיבה הקשישה, ולא הצלחתי להבין אם המחבר מדבר רק על עצמו, או שיששכר שלו פשוט מזדקן מוקדם? כי על-פי גילו הוא אמור להיות במלוא אונו ואכן באופן פיזי הוא כזה אך מבחינה המנטלית הוא כבר הרבה מעבר.
כמי שאבותי היגרו הנה בתחילת המאה העשרים מאותם האזורים ומאותם החיים והעיסוקים (אבי ז"ל בילדותו, עבד בטחנת קמח איכרית כזאת, שהייתה בבעלות אבותיו), אני נותרתי תוהה, מהם בדיוק אותם "המים האדירים"?...
מומלץ לקריאה. יתחברו יותר, הקוראים המבוגרים. לא מיועד למי שמחפש רק את ההנאה.
