חיל רייכמן היה יהודי צעיר במחנה המוות בטרבלינקה בין השנים 1942 ל 1943. רייכמן "זכה" ולא הובל מהרכבת ישירות לתאי הגזים אלא "נבחר" להיות בצוות המצומצם של היהודים ששירתו את הנאצים בתפעול מחנה המוות. החל ממיון הבגדים של המוצאים להורג, גזיזת שער הנשים, עקירת סתימות מזהב מפיהם של המתים, גרירת הגופות לבורות השריפה ועוד ועוד ככל שהמציא השטן במכונת ההרג שלו.
בשפה רזה כותב רייכמן את זיכרונותיו מהמחנה, את תחושותיו עד להתקוממות והמרד של הניצולים בנאצים מנהלי המחנה.
העדות של רייכמן מצטרפת לעדויות רבות של ניצולי שואה אשר חיו בעיקר כדי להעיד ולספר עד לאיזו שפלות יכולה להגיע נפש האדם. ועדיין קיימים בעולם מכחישי שואה למיניהם שרק עדויות כמו של רייכמן יכולים לסתום את פיהם וזאת עד לפעולה פחות הומאנית שיתכן שהמדינה צריכה לבצע.
עדות קשה אבל חשוב לקרוא.