|
שעה קלה לאחר שהגיעו המוזמנים אל הבית, הם נקראו לחדר ההסיבה המלבני שהרהיט הדומיננטי בו היה שולחן ישיבות מוארך. הם תפסו את מקומותיהם והוועידה החלה. את פרטי הפרטים של הדיון אפשר רק לשער, שכן הפרוטוקול עוּבַּד בקפידה ונערך בטרם נשלח חזרה למשתתפים. אין ספק שהפרוטוקול חלקי מאוד. הוועידה נמשכה 90 דקות, בעוד קריאה איטית ובקול של כל תוכן המסמך לא תגזול יותר מחצי שעה. מובן שאי-אפשר לדעת מה עוד נאמר ולא נכתב, ואפשר רק לשער. ייתכן שנמסרו פרטים ספציפיים יותר על הדרך בה יושמדו יהודי אירופה. ייתכן שסקירתו של היידריך הייתה ארוכה עוד יותר מכפי שתועדה. ייתכן שהיו יותר חילוקי דעות מכפי שנרשם, אך היידריך טרח להשמיט אותם כדי שלא לפגוע במטרתה של הוועידה: גיבוש סמכותו הבלתי-מעורערת בנושא היהודי. במהלך סקירתו שולף היידריך את הרשימה של תושביה היהודיים של אירופה, פרי עבודת ההכנה של אדולף אייכמן לקראת הוועידה - לא פחות מ-11 מיליון יהודים בכל רחבי אירופה, כולל מדינות כמו בריטניה ואפילו שווייץ הניטראלית, וגם 200 יהודי אלבניה שלא יתחמקו מן הגורל הצפוי לאחיהם. רשימה גרנדיוזית, פנטזיה של אמביציה נאצית.
|
|
לאחר ההקדמות הללו מגיע היידריך ללב העניין, למהותו של הפתרון הסופי, לאותה פיסקה שבגללה ניסו משתתפי הוועידה לטעון נואשות כי לא היו, לא שמעו, לא ראו ואין הם זוכרים משפט שכזה. תחת הנהגה מתאימה יש, במהלך הפתרון הסופי, להוביל באופן מתאים את היהודים לגיוס עבודה במזרח. אותם היהודים הכשירים לעבודה יובלו לשטחים אלה בפלוגות [עבודה] גדולות, תוך הפרדה בין המינים, כסוללי כבישים; חלק גדול מהם יאבדו ללא ספק בתהליך ההתמעטות הטבעית. אלה שייוותרו עד הסוף, הם בלי ספק אותו חלק שיש לו כושר התנגדות גדול ביותר, ולו יינתן טיפול מתאים, כי הוא מהווה ברירה טבעית ובמקרה של שחרור ישמש כגרעין לבניית יהודי חדש (ראה ניסיון ההיסטוריה). היידריך - לפחות על-פי הפרוטוקול - אינו אומר מה ייעשה ביהודים שאינם כשירים לעבודה. למשתתפים כנראה ברור שהבלתי-כשירים יירצחו מיד, כפי שאפשר גם ללמוד מהמשך הדיון. אך כאשר נשאל בחקירתו על הטיפול שתקבל קבוצת העובדים היהודים שתשרוד את התנאים הקשים, עונה אייכמן: "העסק הזה, זה יצא מהימלר. 'ברירה טבעית' זה התחביב שלו". אבל מה פירוש הדבר כאן, מקשה פקד אבנר לס, ואייכמן עונה: "להרוג, להרוג ככל הנראה". אחדים מהמשתתפים האחרים, כאשר נחקרו לאחר המלחמה על-ידי התובע היהודי-אמריקני רוברט קמפנר, היו מבועתים במיוחד מאיזכור המשפט הזה. בכיר המפלגה גרהרד קלופפר אמר כי "זה [צמצום היהודים בדרך של עבודה קשה] איננו ידוע לי, אינני בטוח אם נשארתי עד הסוף". גם גיאורג לייברנדט מהמשרד לשטחים הכבושים במזרח לקה לפתע בבעיות זיכרון, ואילו נוימן מתוכנית ארבע השנים הכריז: "אני שומע זאת מפיך בפעם הראשונה".
|
|
היידריך עם סיגריה וכוס קוניאק
|
|
|
לאחר שעה וחצי הסתיים הכינוס, גם ארוחת הצהריים הקלה תמה, מרבית המשתתפים נטלו את מעיליהם מהמלתחה ונעלמו לתוך מכוניות השרד השחורות שלהם, והיידריך היה מרוצה מאוד. מדוע בעצם? בנושא בני-התערובת, לו הוקדשו כאמור דקות ארוכות, לא הושגה כל הסכמה ולפיכך לא היה מקום לשביעות רצון. כמו-כן ברור, כי עוד לא הייתה בידו תוכנית כוללת ומפורטת להשמדת יהודי אירופה, לא ברור שהוחלט מה יהיו אמצעי ההרג, והתכנון שהציג היה זמני ואוטופי, כמו סלילת הכבישים במזרח וכמו הטיפול ב-11 מיליון יהודים בכל רחבי אירופה. גם על סדר הדברים לא השיג היידריך כל הסכמה. אלא שאת מה שהיידריך באמת רצה, הוא השיג. האווירה שהייתה באותה הוועידה משתקפת היטב במצב רוחו המשוחרר ושבע הרצון של היידריך שחזה מראש וציפה לקשיים גדולים [שיחזר אייכמן במשפטו]. הייתה כאן לא רק הסכמה תוך חדווה מצד כל המשתתפים, אלא יתרה מזאת, הסכמה שלא ציפו לה, רצון עז לשיתוף פעולה ולקידומו של עניין זה... במיוחד בלטו בהסכמתם הבלתי צפויה מזכירי המדינה בילר ועוד יותר ממנו שטוקרט, הזהיר, ההססן, הפוסח על שתי הסעיפים, שכאן פתאום בא ובמרץ רב הצטרף ונוסף אף הוא על מצדדי אותו פתרון סופי. מצב רוחו המרומם של היידריך נבע משני דברים. האחד: הוא השיג את המטרה שעליה עמל במשך שנתיים, מאז קיבל את ההסמכה הראשונה לנושא היהודי מידי גרינג, בינואר 1939. זה היה יום ההכתרה שלו. הסיבה השנייה היתה, שאיש לא הביע כל התנגדות לכוונה לרצוח את היהודים. הפרוטוקול משקף זאת בכך שאין הוא מציין שום הסתייגויות כאלה, אפילו לא ברמז. שביעות רצונו של היידריך ניכרה בהתנהגותו, כפי שסיפר אייכמן: אני עוד זוכר שאחרי סיומה של ועידת ואנזה ישבנו בנעימים - היידריך, [ראש הגסטפו, היינריך] מילר, ואני הקטן, ליד האח; שראיתי את היידריך מעשן זו הפעם הראשונה סיגריה או סיגר, ואני אז עוד חשבתי, היום היידריך מעשן - זאת לא ראיתי עד כה אף פעם. הוא גם שותה קוניאק, דבר שלא ראיתי מזה שנים, שהיידריך ישתה משקה אלכוהולי כלשהו... אחרי ועידת ואנזה זו ישבנו איפוא בשקט ובשלווה יחדיו, לא כדי לדבר על עסקים אלא כדי להתמסר למנוחה אחרי שעות המאמץ הארוכות והמעייפות.
|
|
