ענת ברקו חקרה את נושא המחבלים המתאבדים במשך שנים רבות במיוחד את המתאבדים שהם נשים וילדים. עיקר המחקר מבוסס על שיחות רבות שקיימה ברקו עם מחבלות בבתי סוהר ישראלים לאחר שלא צלחו את רצונם להתאבד.
הספר מעניין ומביא את מחשבתם של המתאבדות בטרם ההחלטה להתאבד וכן את מחשבותיהם לאחר שביצוע המעשה נכשל.
מהספר עולה כי מרבית הנשים נשלחו להתאבדותן ע"י מחבלים בכירים יותר (שלא היו לעולם שולחים את נשיהם או בנותיהם להתאבד) וכי ההתאבדות בחלק לא קטן מהמקרים היא הדרך של אותן נשים לצאת מהמבוך החברתי שאליו נקלעו בין אם בשבירת הנורמה ההתנהגותית שלהן בחברה הערבית ובין אם ממניעים אחרים. עוד עולה מהשיחות כי מעמדן של הנשים הללו אינו זהה למעמד הגברים המתאבדים וכי אם חשבו הנשים שיזכו לשוויון בגין מעשיהם המצב אינו כך. גם "הכבוד" שאליו זוכה מחבלת המרצה עונשה בבית סוהר ישראלי אינו רב ולעתים רבות היא פסולה לנישואים ראויים לאחר שחרורה. קיים פער בין המוצהר בחברה הערבית לבין היחס בפועל אליהן.
לצד הסלידה משיחות עם רוצחות שפלות כאלו יש בספר ובמחקר כדי ללמד אותנו את המניעים שלהם ואולי גם לסייע בסיכול רצונם.
- אישה פצצה, ענת ברקו, ידיעות ספרים, 2010, 239 עמודים
