דני לא שמע שוב ממרציאנו מאז שהוא ייצג אותו באותה פרשה שהסתיימה, למעשה, בלא-כלום. המשטרה הרימה ידיים ולא המשיכה לחקור בכיוון שעליו היא רמזה בדיון הראשון בפני השופט אלון אלקיים. דני ידע אומנם שמרציאנו נעצר עוד פעם או פעמיים, אבל איש לא פנה אליו בעניין ייצוגו.
הוא גם ידע שמרציאנו יוצג בפרשה מסוימת בידי סנגור מן הסנגוריה הציבורית. הדבר נראה לו קצת מוזר, מכמה בחינות, אולם הוא לא השקיע בכך יותר מדי מחשבה. הוא רק תהה, בינו לבינו, איך עבריין כזה זוכה לייצוג על-חשבון הציבור.
דני לא יכול היה לדעת, כמובן, על נישואיו, החשאיים, של מרציאנו ליעלה - ועל המקום שהיא תפסה בחייו מאז.
כשהטלפון-הנייד שלו צלצל, דני היה בחדר-האמבטיה בביתו. חדר-האמבטיה נמצא בקומה השנייה ליד חדר-השינה שלו ושל תמר. לבנות היה חדר-אמבטיה משלהן. בקומה הראשונה של הדירה נמצאו שירותי-האורחים. אשתו והבנות כבר ישבו ליד שולחן ארוחת-הבוקר כשהן מקשקשות בעליצות.
השעה הייתה שבע וחצי ועל הקו היה תנחום, איש אמונו של מרציאנו, מי שתמיד היה מוכן ומזומן למלא כל שליחות; גם את הפחות נעימות. דני לא כל-כך אהב שיחות בשעות כאלה, כשהוא מתפנק לו בחדר-האמבטיה, ומתכונן להסיע את בנותיו לגן ולבית-הספר.
בתחילה השם תנחום לא אמר לו דבר. אבל כשהוא שמע בהמשך השיחה את השם מרציאנו הוא מיד נדרך. הוא כבר שמע כמה פרטים על מעצרו הנוכחי של מרציאנו. זכרם של השטרות הרבים שנדחפו לידו בפעם הקודמת הצית בו את הדמיון.
הוא גם זכר שמדובר בעבריין שהמשטרה שמה אותו בראש רשימת-יעדיה. פה ושם, הוא עקב אחר דיווחים בעיתונות על אודותיו - אבל לא מעבר לכך. דני לא מצא עניין בקריאת ידיעות על משפטים או על אירועים פליליים שהוא לא היה מעורב בהם.
לא רק בגלל שהוא לא אהב למצוא בידיעות האלה שמות של עורכי-דין שהתחרו בו, כך או אחרת, אלא בגלל שפשוט לא היה לו עניין במה שאינו נוגע לו אישית. זה היה מרכיב דומיננטי באופיו.
כתבי-הרכילות לא הכניסו, מן הסתם, את מרציאנו, על-אף היותו מגה-עבריין, לרשימות ה'קבועים' שלהם. לא היה למרציאנו, כמובן, איש יחסי-ציבור, מאלה שאליהם הם נוהגים לצלצל פעם-פעמיים בשבוע, בעיקר, לפני שמדורי הרכילות מועברים לעורך האחראי, ולכן דיווח על החתונה שלו ליעלה לא הופיע בשום מקום.
זאת, למרות שהיו בהתרחשות-הלא-שגרתית הזאת יסודות פיקנטיים רבים למדי. מחד-גיסא, ארכי-פושע; ומאידך-גיסא, כלה יפהפייה, שופעת שיער בלונדיני, מן הסוג שהציף את רחובות הערים במדינת-ישראל לאחר העלייה הגדולה מרוסיה, מי שהתפטרה מתפקידה הבכיר בשירות המבחן למבוגרים לטובת הנישואין האלה.
אפשר היה גם להוסיף תבלין חריף במיוחד לסיפור הזה - אבל כתבי-הרכילות ממילא לא יכולים היו לדעת עליו.
העובדה שיעלה טיפלה בתיקו של בעלה-לעתיד, בתוקף תפקידה הרשמי, בשירות המבחן למבוגרים, לפני שהיא התפטרה ממנו, בוודאי שיכולה הייתה לתת לכל סיפור-הרכילות הזה נופך דרמטי.
זה יכול היה, סיפור כזה, גם לקבל גוונים לא-סימפטיים.
אם מישהו היה חופר יותר לעומק, הוא היה מגלה שמרציאנו וקצינת-המבחן שלו החלו להתרועע עוד לפני שהיא פרשה מתפקידה.
משום-מה, אנשי היחידה הסמויה, מי שהייתה ממונה על המעקבים, לא שמו לב לתופעה הייחודית הזאת; מה שגרם בשלבים מאוחרים יותר לתקלות לא-מעטות.
מישהו שכח לספר להם שגם פגישות כאילו-רומנטיות של מגה-עבריין יש להן, לעתים, חשיבות.
