לפי-שעה, תרצה שמחה להראות, בעת שהיא הייתה מגיעה לשדרות כדי לבקר את הוריה ואת חבריה וחברותיה מילדות, את המרחק הרב שהיא עברה מאז נישואיה. המכונית המפוארת שבה היא נהגה בוודאי הראתה לכולם שהיא נמצאת במקום שונה מזה שבו נמצאים כל אלה שנשארו בשדרות. השעות שהיא שהתה בשדרות פיצו אותה על ימים רבים, ללא הרבה שמחת-חיים, במושב שבו היא התגוררה.
היא הייתה מאוד גאה בילדיה - אבל לא מעבר לכך. כל הפינוקים שהיא נהנתה מהם בחיי-הנישואין לא היו שווים לשעה אחת בקרב אלה שהיא כה אהבה בשדרות.
בה-בעת, תרצה התנדבה לפעילויות חברתיות שונות בשדרות - והיא אף תרמה מכספה בהזדמנויות שונות כדי לקדם מטרות שהיא האמינה בהן; היא רכשה מזגנים לשני מועדוני-נוער - אולם זה היה בשבילה כסף קטן. תרומותיה היו, לעתים, גדולות הרבה יותר.
דני התלווה אל תרצה באחת הפעמים - ולאחר מכן הוא התנדב להרצות בשדרות אחת לכמה זמן בנושאים שהיו קרובים לליבו. הנערים והנערות המקומיים אהבו את ההרצאות של דני בן-אור, הפרקליט הידוע, שהגיח אליהם מתוך מסך הטלוויזיה. תרצה מאוד העריכה את זה.
דני אהב את ההערצה שהוא זכה לה בשדרות. הוא גם אהב את קהל-שומעיו. רבים מן השומעים היו מקיפים אותו בתום ההרצאה בהרבה חיבה.
תרצה, כמי שנהגה להגיע להרצאותיו של דני, אף פעם לא השתעממה בהן.
בסיומן, לא היה מאושר ממנה.
היא ראתה את קהל-שומעיו הצעיר מקיף אותו - והיא שמחה על שהוא אף פעם לא דחה בקשה שלה להגיע לעיר הולדתה.
