מייק שוורץ מאוד כאב את ההתרחשות מסביב לדירת-המסתור.
הוא לא ידע מי ומי במבקרים בה. הוא בוודאי לא ידע באותו השלב שגם אחד מבאי-ביתו בין המגיעים לשם. אולם הוא ידע את מה שקורה בה; לכן, גמלה בליבו ההחלטה שלא לעשות, לפי שעה, דבר.
הוא לא רצה חתן מן הסוג הזה.
הוא ביקש לבתו משהו אחר לגמרי. מישהו בצלמו ובדמותו. העובדה שהוא-עצמו נהג ללכת לנערות-ליווי לא הפריעה לו לגבש דעה שלילית ביותר על כל מה שהוא שמע שמתרחש בדירת-המסתור.
מאומה לא עורר בו אפילו שמץ של סימפטיה כלפי חתנו. לדעתו, התנהגותו-שלו לא הייתה דומה במאומה למה שקורה בדירת-המסתור. זה היה, כמובן, לגמרי נכון, במובן הטכני של הדברים, אם כי אם היו שואלים את תרצה, היא בוודאי הייתה עונה שהסטנדרט הכפול שבו נהג בעלה בדני היה מאוד לא-ראוי בעיניה.
התנהגות דו-פרצופית הייתה תמיד משולבת באורחות החיים של מייק ושל הקבוצה שאליה הוא השתייך.
"לא כול מה שמותר לנו", הוא נהג לומר בבדיחות-הדעת לחבריו, "צריך להיות מותר גם למי שלא שייך אלינו".
את המילה האחרונה הוא תמיד הקפיד לומר בהדגשה כדי ששומעיו לא יבינו אותו שלא נכון. זאת הייתה, ללא ספק, גישה פסולה שקוממה לא-מעטים, ושגרמה יותר מפעם אחת לחילופי שלטון במדינת-ישראל.
אולם מה שהמוני-האזרחים התמימים, כל אלה שביקשו למחות בקלפי כנגד השלטון הקיים, לא הבינו הוא שתמיד, אבל תמיד, אלה שבאו במקום אלה שהודחו מן השלטון בגלל שחיתותם, היו בני-דמותם של אלה שאולצו לפנות את מקומם לטובת הנבחרים החדשים.
השינויים היו תמיד סמנטיים. הם אף פעם לא גרמו למהפך של ממש בסדרי-הדברים. הרבה סיסמאות נשמעו במהלך מערכות-הבחירות; רק מעטות מהן זכו להתייחסות של ממש לאחר שנספרו הקולות בקלפי.
בזמנו, כששאלת נישואיו של דני לתמר עלתה לראשונה על הפרק, אבא של תמר ביקש מחבר שלו, איש-מודיעין ותיק, להריץ את פרטיו של דני באתר-חיפוש מסוים - וכשקיבל את התוצאות על דף מחשב הכל נהיה גלוי בפניו לעת ההיא.
שום פרט בעברו של דני, או בעיסוקיו של דני בעת שבה התקבלו תוצאות הבדיקה, לא נשאר חסוי. גם פרטים שנגעו למשפחתו של דני הופיעו באותו דף.
מייק שוורץ ראה שם את מאבקיה של אימו של דני בממסד העירוני, כמו גם את מחלתו של אביו שנאלץ להילחם על זכותו להיות מוכר כנכה בידי המוסד לביטוח לאומי. ניתוח של הדברים, כגון מקום מגוריו של דני, לימד את מייק שדני לא הולך להיות חלק מן הממסד שהוא כה אהב להשתייך אליו.
הטינה אל כל מה שמייק האמין בו עלתה ובצבצה מכל פרט שהופיע בדף האינפורמציה שמייק החזיק בידו. מייק הבין על נקלה שהתיעוב של דני כלפי מה שהוא-עצמו מייצג, ומאמין בו, מושרש בו עד תום.
זה כוחו של האתר המסוים הזה שבו רק ליחידי סגולה מותר להציץ. יש בו יותר מסתם נתונים; יש בו ניתוח לעומק של הנתונים. שורה או שתיים בסיומם אף מצביעה על יכולתו של 'הנחקר' להשתייך לגופים מסוימים.
דני זכה בציון שלילי בכל הפרמטרים הרלוונטיים.
הוא לעולם לא היה יכול להתקבל, למשל, לעבודה במוסד המיוחד. גם בכנסת, לדוגמה, אם הוא היה נבחר אליה, אי-אפשר היה לשבץ אותו בוועדות-המשנה של ועדת החוץ והביטחון שבהן נידונות שאלות הכרוכות בעצם יכולתה של המדינה היהודית לשרוד בשכונה שבה היא ממוקמת.
מייק שוורץ, חרף סיווגו הביטחוני הגבוה, לא היה בין המורשים דרך קבע להציץ באתר.
למרות שלא הייתה לו כל בעיה לקבל אישור חד-פעמי לכניסה לאתר, הוא העדיף שאחרים יעשו זאת במקומו כדי שטביעת האצבע הדיגיטלית שלו, בעת הקשת הקוד המתבקש לשם פתיחת אתר-החיפוש, לא תישאר על מנוע החיפוש בעניינו של חתנו לעתיד.
דני, כמובן, לא ידע, בעת ההיא, שחייו נפרשו בפניו של אבא של רעייתו-לעתיד.
גם תמר לא ידעה.
היא רצתה בדני בגלל מגעי-הקסם שהוא העניק לה - ובגלל משיכתה אל כל מה שמצא חן בעיניה אצלו באותם ימים.
באותו שלב, בהיותה מאוד לא-מנוסה, היא לא חשבה שחיי-נישואין יש בהם יותר מזה. היא האמינה, שהחלק הלא-פיזי שבהם חשוב, בדרך כלל, הרבה פחות מהחלק הפיזי.
שנים לאחר מכן, היא הבינה את מה שהיא לא הבינה בצעירותה.
כמי שגדלה במושב, בצילו הענק של אביה, לא היו לה הרבה הזדמנויות ללמוד מכלי ראשון את מה שכל צעירה בעיר הגדולה יודעת כמעט מהיום הראשון שבו היא עומדת על דעתה.
אימא שלה יכולה הייתה, אולי, לסייע בידה, בזמנו, אבל היא לא שאלה בעצתה; אם כי כמעט-בטוח שתרצה, ילידת העיר שבה המצוקות הן מצע טוב להתפתחות רב-גונית, הייתה מכריעה בעד נישואיה לדני.
תרצה הייתה רואה רק יתרונות במקום שבו דני נולד - ובדרך שהוא עשה עד לסיום לימודי-המשפטים.