השיחה עם אילן הרשקו הבהירה לדני שמשהו לא-טוב יכול לקרות לו בקרוב מאוד.
המעקבים של אנשי המוסד המיוחד שבו עובד החבר שלו לא נועדו, כנראה, לתעד את מהלכיו-שלו, אלא את אלה של כל האחרים שהגיעו לאותה דירה.
הוא הכיר, לפחות, שלושה אישים שיכולים היו לשמש יעד לגיטימי להתחקות המוסד המיוחד אחר מהלכיהם. סגן-השר, חברו ובן-בריתו, בוודאי יכול היה לשמש מטרה לגיטימית לחשדות של המוסד המיוחד.
דני שכר ביחד עימו את הדירה. אל שניהם הצטרפו גם שני חברי-כנסת. רק בשלב מאוחר יותר התרחב המעגל.
עם זאת, היה ברור לדני, שהמעקבים של מרציאנו בוודאי לא היו תמימים. הוא בוודאי חיפש לעצמו נקודת-אחיזה כלשהי; נגדו או נגד אחרים.
אחד כמוהו אינו משקיע כספים כה רבים לתכלית שאין מאחוריה כלום.
סקרנות-לשמה לא הייתה אחת מתכונותיו של הרצל מרציאנו.
למעשה, גם דני הבין את מה שהבינו במוסד המיוחד לגבי התעניינותו של מרציאנו בדירת-המסתור - אבל באותו שלב הוא, עדיין, לא ראה כיצד הוא-עצמו יכול להסתבך.
מקום לדאגה של ממש בוודאי שהיה כאן; מקור להסתבכות - לא בשלב הזה. דני ניתח לעצמו את העובדות הידועות לו, כמו שהוא נהג לעשות באין-ספור של מקרים בעבר - אם כי הפעם זה היה שונה לגמרי - אבל למסקנה חד-משמעית הוא לא הצליח להגיע.
הוא לא יכול היה, בשום אופן, להעלות על דעתו שמעקביו של מרציאנו החלו כדי למלכד אותו-עצמו באופן כלשהו.
מה שנראה לו הרבה יותר הגיוני, באותו השלב, הוא שמרציאנו מחפש מאחז-לחץ נגד מישהו שעימו יש לו קשר עסקי כלשהו.
זה נשמע הרבה יותר מתקבל על הדעת - אבל דני גם הבין שזה, כנראה, לא כל הסיפור.
כך או כך, לאחר שגם העוקבים מטעם מרציאנו וגם אנשי המוסד המיוחד למדו על ביקוריו-שלו באותו המקום, האפשרות שכל התרחשות עתידית עלולה לגרור גם אותו אל עברי פי פחת, ניקרה במוחו של דני ללא הרף.
האפשרות שמרציאנו יאיים עליו אי-פעם כלל לא עלתה בדעתו.
עם זאת, לא היה לדני כל ספק, שמערבולות מן הסוג הזה, אף פעם אי-אפשר לדעת מראש את מי הן בולעות.
לעתים, גם צופה תמים מן הצד עלול למצוא את עצמו נסחף למעמקים.