רותי רבינוביץ ניגשה לדני לאחר שהוא סיים להרצות, הציגה את עצמה - וביקשה הסעה לתל אביב. זה מה שביקשו ממנה לעשות - וזה מה שהיא עשתה. יצירת-הקשר הראשוני בין דני לבין רותי הייתה צריכה להיראות הכי לא-חשודה שבעולם.
חיילת צעירה ניגשת לגבר מבוגר ממנה, ידוע מאוד בתחומו, ומבקשת הסעה לביתה.
- "נשארתי כאן רק בגללך", מילמלה רותי כאילו-בביישנות. רציתי לשמוע אותך מדבר. אבא שלי סיפר לי רבות עליך. הבטחתי לעצמי שיום אחד ניפגש - ואז אשמע מכלי ראשון מה שיש לך לומר על עולם הפשע בישראל".
- "מה, באמת? במה זכיתי?"
- "אל תהיה כזה תמים. מי לא תרצה להיות איתך?"
- "נו, באמת, למה נשארת?"
- "חמודי, אל תהיה כל-כך מופתע... אני פה בשבילך..."
- "מה...?"
- "סתם... צחקתי..."
דני קצת הופתע מן הישירות של רותי.
"לא ידעתי שאבא שלך בכלל זוכר את שמי", הוא ניסה להתחכם אבל זה לא יצא, משום-מה, כל-כך טוב. "הלו, תקשיב טוב. אני פה לא בגלל אבא שלי. אני פה בגללך", פלטה רותי במהירות תוך שהיא מנסה לשוות קלילות לטון-דיבורה. דני לא היה צריך יותר מזה.
הוא נעתר להפצרות של רותי - והסיע אותה לדירתה השכורה בתל אביב. בדרך הם פיטפטו על דא ועל הא, מבלי לרדת לפסים אישיים. רותי שאלה את דני איך זה לייצג את מי שלחש על אוזנו שהוא אינו חף מפשע - ודני השיב לה את התשובות השגורות על-פיו לשאלות כאלה.
- "זה באמת לא מפריע לך?", שאלה רותי.
- "ממש לא...", מיהר דני לענות וגם הסביר לה על רגל אחת את כל התורה שלו על רגל אחת.
- "ואתה ישן אחר-כך טוב בלילה... למשל אם אתה יודע שמי שאתה מייצג באמת אנס...?"
- "לגמרי... אני לא חושב על הקורבן. אני תמיד חושב רק על הלקוח שלי..."
- "אני ממש לא אוהבת את מה שאני שומעת ממך... ומה אם קצין ניצל יחסי-מרות ושכב עם חיילת שמשרתת ביחידה שלו?"
- "את מתכוונת לבעילה אסורה בהסכמה..."
- "נניח..."
- "הגבר תמיד אשם...? ומה עם החיילת...? אין אשם-תורם? אפשר בכלל לשכב עם מישהי ללא הסכמתה?"
דני ביקש לסיים את השיחה.
הוא לא אהב את הכיוון שהיא קיבלה. הוא גם החל לחשוד שרותי מכירה מקרה שבו קצין שכב עם חיילת תוך ניצול, כביכול, של יחסי-המרות ביניהם. החוק ראה בפער במעמדם של בני-זוג מעיו חזקה שמישהו, הגבר, בדרך כלל, ניצל את הפער הזה לטובתו.
זה לא תמיד נכון, כמובן, אולם המחוקק, ופרשנותו של בית המשפט העליון, נתנו בידי הנשים מכשיר נפלא. ברצותן - היחסים נמשכים כסדרם; וברצותן - אפשר תמיד לאיים בתלונה לגורמים המוסמכים.
לדני הייתה תיאוריה סדורה בעניין זה - אולם הוא לא התכוון לשטוח אותה באוזניה של בתו של השופט רבינוביץ. הוא לא מצא כל טעם בכך.
הוא גם היה עייף מדי לשם כך.
יכול להיות שבנסיבות אחרות הוא היה מתגבר על עייפותו, אבל מאחר שהוא לא ראה ברותי מטרה לחיזור, הוא ויתר על כל מאמץ בכיוון הזה.
גודלה הפיזי, שגבל באי-אסתטיות מסוימת, בעיניו, אפילו קצת דחה אותו.
