X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
יומן ראשי  /  ספרים
רומן בפרקים: הכל אמיתי, והכל קרה. העובדות קצת שונו - והדמויות קצת טושטשו. אבל כולם מכירים אותם - את השופטים הלא-חכמים ואת עורכי הדין הלא-ישרים-במיוחד ואת המפכ"ל שקומבינות רוחשות בליבו ואת הפוליטיקאים שמחפשים ריגושים בדירת-מסתור, ובעיקר את הנשים החזקות שמשחקות בגברים חלשים. ויש גם ראש ממשלה שעומד בראש המערכת
▪  ▪  ▪

דני אומנם גלגל בזמנו, בעניין דרישתה של רותי, שיעזור לה להשיג קוק פרסי, מחשבות שונות בראשו - אבל הוא לא טרד את עצמו יותר מדי בעניין הזה.
"למה זה צריך להיראות חשוד", הוא אמר לעצמו, "אני הרי אפילו נמנע מכל ניסיון של חיזור אחריה".
זהירותו המופלגת, האובססיבית, במידה רבה, הדריכה אותו שלא לעשות כל צעד בכיוון הזה. לא רק בגלל שהיה מדובר בבתו של השופט רבינוביץ; אלא בגלל שמשהו בקשר הנפיץ הזה שידר לו, שצריך לשמור על קורקטיות. לא להגזים בהתקרבות אל הצעירה הגמלונית הזאת.
בשלב מסוים, היה נדמה לו, משום-מה, שרותי קצת נעלבת מאי-רצונו המופגן להתקרב אליה; אבל גם בעניין זה דני טעה.
בעוד הוא יושב אובד עצות, לאחר ביקורו של תנחום במשרדו, דני הבין, שכשרותי העמידה מעין-עמדה של נעלבת, היא לא באמת הרגישה כך.
זה היה חלק מן ההצגה הגדולה שבוימה לכבודו - כדי ליצור זיקה בינו לבין הקוק הפרסי שרותי רכשה.
רותי עשתה בדיוק את מה שיעלה ביקשה ממנה. לא יותר מזה - ולא פחות מזה. היא יצרה קשר עם דני - והיא טיפחה אותו לרמה של ידידות מאופקת. פה ושם, פגישות, כאילו-לא-מתוכננות, במסדרונות בית המשפט - ולא יותר מזה; היא אף פעם לא נפגשה עם דני מחוץ לבניין בית המשפט.
פעם או פעמיים הם נכנסו למזנון בית המשפט - וזהו זה.
אף אחד לא אמר לה שהיא גם צריכה לשכב עם הטיפוס השחצן הזה. אם היו מבקשים את זה ממנה, היא הייתה עושה את זה, כמובן, אבל ביוזמתה זה אפילו לא עלה בדעתה. להציג דמות של נעלבת - למה לא? זה רק יכול לעזור לאישוש הקשר האישי.
גברים אוהבים להיות מחוזרים. הם, בעיקר, אוהבים כשניתנת להם האפשרות לסרב לחיזוריה של אישה. במיוחד, גברים מן הסוג שיש להם תמיד צורך להוכיח את גבריותם; ולרותי נדמה היה, משום-מה, שדני הוא כזה. במובנים מסוימים זה גם היה, אולי, נכון - אבל לא במובנים שרותי חשבה עליהם.
הייתה בו יכולת גופנית יוצאת דופן שרותי לא הכירה כמותה אצל הגברים המבוגרים שזכו בחסדיה - אולם הייתה בו גם חולשה מסוימת, מנטאלית, שנולדה אי-שם בעברו הרחוק, והיא זאת שגרמה לו בסופו דבר לסחרור שאליו הוא נקלע.
דני אף פעם לא ניסה להסביר לעצמו, לא את הרצון הבלתי-נלאה לכבוש עוד ועוד נשים - ולא את ההתמכרות שלו, מן העת האחרונה, למשחקי-מין ביזאריים שיובאו מתרבויות אחרות. הדברים פשוט קרו - ודני לא חשב שיש בעיה כלשהי בהתנהגותו זאת.
רותי, שלא הכירה את הצדדים הביזאריים האלה בדני, יכולה הייתה, כנראה, להסביר לו דבר או שניים בעניין זה אם הוא היה מבקש זאת ממנה.
דני לא ביקש - ורותי לא התנדבה לספר לו מה היא גילתה בתחומים האלה, או כיצד היא מתמודדת עם הדרישות הביזאריות של הגברים המגיעים אליה.
גם ליעלה היו לא מעט תובנות בתחום הזה. היא נצרה אותן בארגז הכלים שלה לשעת כושר. את בעלה היא פינקה בדרכים אחרות, אם כי, פה ושם, היא גם שחררה לטובתו אי-אלה מן האוצרות הבלומים שהיו שמורים אצלה מתקופות אחרות.
כך או כך, דני לא חשד, בזמן אמת, במניעיה של רותי בשעה שהיא פנתה אליו לראשונה בבסיס הצבאי שאליו הוא הגיע כדי להרצות בו בפני חיילים - וגם לא הייתה לו גם כל סיבה לחשוד בה בשעה שהיא ביקשה ממנו לסייע לה ברכישת קוק פרסי.
הוא בוודאי לא העלה בדעתו שקוק פרסי זה עלול להיות, יום אחד, לאחר שתיווצר סיטואציה מסוימת, מוטמן בגופה של רותי - בדרכו לארה"ב.
משום מה, הפנייה של רותי נראתה לו, בזמנו, תמימה. זהירות - כן; חשדות קונקרטיים - בוודאי שלא.
סתם עוד צעירה פתיה שמחפשת, אולי, הרפתקה עם גבר מבוגר ממנה בכמה שנים טובות. תופעה זאת דני הכיר היטב; הן מתוך ניסיונו האישי - והן מתוך הייעוצים הרבים שהוא נתן בחדר-הישיבות במשרדו, חסר-החלונות, האטום לרעשים מבחוץ פנימה, או לקולות מבפנים החוצה.
גברים לא-מעטים נפלו במלכודת מעין-זאת.
בעיקר, היותר מבוגרים, אלה שלא יכלו לעמוד בפני הפיתוי לחמוס את נעוריה של אישה צעירה שבסך-הכל ביקשה להשתלב במפעל גדול או בחברה ידועה או בתפקיד מפתה בתוך מבנה ארגוני רב-זרועות, ממשלתי או אחר, כגון בלשכה של שר בממשלה או במשרד עורכי-דין יוקרתי.
בתחילה, הכל תמיד נראה טוב, עד לשלב שבו האישה הצעירה רוצה לקדם עוד את מערכת היחסים האישית, בינה לבין הגבר המבוגר שכה מיטיב עימה, בהרבה מובנים; לעתים היא רומזת שהיא האמינה שהגבר עומד לעזוב את משפחתו ולעתים היא סתם מבקשת להתקדם בתפקיד שבו זכתה בזכות החסדים שהיא העניקה לגבר שעימו היא פיתחה מערכת יחסים אינטימית - ואז הגבר המסתבך, הנבוך, החושש להסתבכות ללא-מוצא, גם פלילית, מגיע לדני.
במקרים כאלה, דני היה נוהג להציע שלא לעשות שום מעשה דרסטי, כגון פיטורין של האישה הצעירה. "צריך לפעול בשיקול דעת, ובלי פאניקה", זה מה שדני היה מבקש כבר בפגישת-הייעוץ הראשונה מן הגבר שהגיע אליו. המילה פאניקה חזרה שוב ושוב, זה היה המוטו של דני; "ואם צריך", דני תמיד המשיך, "יש לפצות בגדול את האישה, בין אם היא הצעירה ובין אם היא פחות צעירה".
דני טרח לומר ללקוחותיו שאין טעם בניסיון להטיל חלק מן ה'אשמה' על האישה. בין אם היא צעירה ובין אם היא מבוגרת, זה אף פעם לא יצלח; לא בבית משפט, או בבית-הדין לעבודה, ולא במשא-ומתן, אם זו תיעזר, חלילה, בעורך-דין או בוועד העובדים במקום עבודתה. צריך לגמור הכל מהר -ובאורח דיסקרטי. המהירות, היא מיסודות ההצלחה.
"יותר טוב", דני היה אומר ללקוחותיו, "לשלם מראש, ביד נדיבה, ולא אחר-כך, שכן ככל שהזמן חולף הנזקים עלולים להיות גדולים הרבה יותר. מוטב לעסוק בבקרת נזקים, כשאלה, עדיין, נסבלים, ולא כשאלה הופכים למפלצת שיכולה לטרוף את כל מה שבדרכה". עצות אלה תמיד התקבלו על דעתם של אלה שבאו להתייעץ עם דני. הם הבינו שרק כך הם יכולים להימנע ממבוכה רבה - וגם מצרות לא-נעימות יותר חמורות.
גם האישה, המתלוננת-בכוח, אף פעם לא יצאה מקופחת, מה שתרם, לא-אחת, לייבוש מהיר של שטף הדרישות והטרוניות שהיו בפיה; חלקן, אגב, לגמרי צודקות, וחלקן - מצוצות מן האצבע.
ערימת-המזומנים הענקית שנחתה בחיקה המתיקה עליה, בדרך כלל, את הגלולה המרה שהיה עליה לבלוע עם סיום דרכה, למשל, בחברה שבה עבד המנהל הבכיר שעימו היא קיימה יחסי-קירבה בתקווה למיסוד היחסים או לשיפור משמעותי אחר במעמדה במקום-עבודתה. דני מאוד אהב, במקרים אלה, להפגין נדיבות-לב ורוחב-יד על-חשבון מי שאמור לשלם. הוא אף פעם לא נפגש עם הנשים ה'מתלוננות'. הכספים הועברו בדרכים עקלקלות.
דני אף פעם לא נגע, אישית, בכספים אלה.
הוא רק סייע בניסוח הסכם-הפשרה - אבל לא מעבר לכך. הוא מאוד נזהר שלא לחצות את הקו שמעבר לו אפשר לטעון כנגד כל המעורבים, שהמתלוננת סולקה, מכוונתה להתלונן במשטרה תמורת מה שהיא קיבלה ביד כה נדיבה.
דני זכר היטב כיצד ניסתה המשטרה לסבך פעם חבר שלו למקצוע בגלל שהוא החתים על תצהיר מתלוננת שחזרה בה מתלונתה על אונס. אפשר להדביק למעשה כזה הרבה תוויות לא-תמימות, כגון שיבוש הליכי-משפט, ודני בוודאי שלא רצה בכל הסתבכות דומה.
לכן, הוא לא השאיר אצלו אף פעם העתקים מן ההסכם החתום או כל שריד אחר לעצם המעורבות שלו בסיום הפרשה.
הפגישות עם מי שביקשו את התערבותו לא נרשמו ביומן-הפגישות במשרד; התשלומים שהוא קיבל כשכר-טרחתו ממילא לא תועדו בשום מקום, אז לשם מה?
דיסקרטיות גמורה ליוותה את כל ההליך. זה היה האינטרס של כולם. גם של הגבר שלעתים הרגיש נסחט על לא עוול בכפו.
דני תמיד דאג להבהיר לו שהאלטרנטיבה היא קרב גלוי בבית המשפט או בבית-הדין לעבודה על כל המשתמע מכך.

תאריך:  02/04/2014   |   עודכן:  02/04/2014
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
הרצל חקק
על ספרה של חוה נתן, "ניצוצות מהמבוע", הוצאת צור אות, 2014, 103 עמודים
חיים משגב
רומן בפרקים: הכל אמיתי, והכל קרה. העובדות קצת שונו - והדמויות קצת טושטשו. אבל כולם מכירים אותם - את השופטים הלא-חכמים ואת עורכי הדין הלא-ישרים-במיוחד ואת המפכ"ל שקומבינות רוחשות בליבו ואת הפוליטיקאים שמחפשים ריגושים בדירת-מסתור, ובעיקר את הנשים החזקות שמשחקות בגברים חלשים. ויש גם ראש ממשלה שעומד בראש המערכת
זהר נוי
אקדמיית האגרופים: אחת האקדמיות המרתקות והססגוניות ביותר באירופה במחצית השנייה של המאה ה-18
ציפי לוין
מאת: טליה מרים גולן, בהוצאת סטימצקי, 119 עמודים, 79 שקלים
ציפי לוין
הוצאת אחוזת בית שמחה לבשר על צאת הספר, מאת לוסי אייר, מאנגלית: אורית בן זאב, 285 עמ', 88 שקלים
רשימות נוספות
סיפור אמיתי (פרק 59)  /  ד"ר חיים משגב
סיפור אמיתי (פרק 58)  /  חיים משגב
סיפור אמיתי (פרק 57)  /  חיים משגב
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il