תמר, המנוכרת, שהתרחקה מדני כמעט-לגמרי, ולא רק בגלל מי שהיא חידשה עימו לאחרונה קשר ישן, אף פעם לא אהבה את התחום שבו דני בחר לעסוק. תמונותיו בעיתונים עוררו בה תמיד בחילה. היא קראה את מה שנכתב עליו – והיא גם שמעה, לא אחת, קטעי רכילות שנקשרו בשמו. הוריה לא אמרו לה מילה. עם זאת, היא הבינה שגם דעתו של אביה, רק- שלו, לא-לגמרי נוחה ממה שקורה סביבה.
על הקשר הנפלא, החברי, שהיה כרוך בהרבה הערכה הדדית, שנרקם בין בעלה לבין אימא שלה, תמר לא ידעה דבר. ייתכן שאם היא הייתה יודעת עליו, ועל התנדבותו של דני לטובת מפעלי-הצדקה של אימא שלה בשדרות, דעתה הייתה מתמתנת קמעא, אבל לא באורח שהיה משנה את רצונה לסיים את קשר- הנישואין.
כוונתה לעזוב את דני הייתה נחרצת.
היא לא חשבה שהיא צריכה להמשיך בקשר שגורם לה רק סבל, בעוד שמעבר לפינה ממתין לה גבר מסוג אחר לגמרי; טוב מבעלה, לטעמה, פי כמה וכמה.
בזמנו, אביה הציע, לא-אחת, לדני להצטרף אליו. הוא ביקש להכיר לו כמה וכמה אנשים רבי-עוצמה פוליטית, או עתירי-ממון, או כאלה שהיה להם גם מזה וגם מזה, שיכולים היו לקדמו לאחד מן המשרדים השקטים הללו ששם מתגלגל הכסף הגדול.
דני סירב בתוקף.
החיים באור - הזרקורים קסמו לו. אסירות-התודה של אלה שהוא הצליח לעזור להם עטפה אותו - וגרמה לו הרבה שביעות רצון עצמית. הוא גם אהב את מה שקורה לו, מעת לעת, מחוץ לחיי-הנישואין.
לעתים קרובות דני היה נוסע לדרום-העיר כדי לפגוש בחבריו שם.
בחברתם, במסעדות-הפועלים, הלא-לגמרי נקיות, אבל המאוד אהובות עליו, בגלל הריחות שהזכירו לו את ילדותו, הוא תמיד הרגיש הרבה יותר נינוח. על כוס בירה וקצת חמוצים, עם מעט טחינה ליד זה, הוא יכול היה לשחרר את חרצובות לשונו ולהביע את דעתו ללא כל חשש שמישהו יעשה בזה שימוש לרעתו.
את כמה מן היושבים מסביב לשולחן הוא ייצג בבתי- משפט. הוא עשה זאת תמיד במסירות אין-קץ - ללא תמורה. הם הרי היו פחות ברי-מזל ממנו. להם לא היו הורים מסורים כמו שלו היו, מי שידעו להציב גבולות ברורים. מן המפגשים האלה, דני היה חוזר לביתו בצפון תל אביב זחוח, קצת שתוי, מוכן ומזומן לפגוש בפניה המכורכמות של אשתו, המשדרות סלידה ואי-רצון מופגן להשלים עם גיחותיו לדרום-העיר.
לאחר חיבוק קל של בנותיו, לא-אבהי במיוחד, דני היה מסתגר למשך שעות ארוכות בחדרו.
שם, בחדרו זה, הוא היה נשכב על הספה שעמדה מול שולחן-הכתיבה שלו – ומנמנם במשך שעה-שעתיים. רק לפנות ערב הוא היה יוצא מחדרו כדי לשטוף את פניו ולשוחח עם בנותיו.
הוא לא גילה הרבה עניין במה שהיה להן לספר לו. הוא האזין לנגינתה של בתו הבכורה על הפסנתר במשך שעה קלה - ולאחר מכן הוא פתח בשורה של שיחות באמצעות הטלפון-הנייד שלו.
מעת לעת הוא היה פורץ בצחוק מתגלגל למשמע דברים שהוא שמע מן המשוחח עימו.
תמר הרגישה שהיא כמעט מתפוצצת.
לא היא ולא הבנות לא זכו לאותה תשומת-לב שלה זכו אלה ששוחחו גם בעלה באמצעות הטלפון-הנייד שלו.
