דני הכיר חלקים רבים בתולדות חייו של מרציאנו - ולכן הוא הרגיש קרבת-נפש רבה אליו. הרחובות שבהם גדל מרציאנו דמו במידה רבה לאלה שבהם הוא התרוצץ בימי ילדותו. הוא הכיר את המצוקה ואת הזעם ואת התסכול שהרגישו הדיירים באותם רחובות.
דני גם הכיר את הטראומה הבלתי-נגמרת שהכתה בחייו של מרציאנו - ועד כמה השפיע עליו מותו של אביו. לטראומה הזאת התווסף, כמובן, גם הרצח של אחותו בידי עבריינים. הוא אף ידע כיצד מרציאנו נקם את רצח אחותו. השוטרים לא ידעו - אבל דני ידע היטב.
דני גם הכיר על מערכת-היחסים הקרובה בין מרציאנו לבין אחותו. הוא פגש את ברכה פעם או פעמיים - והאנרגיות שזרמו ממנה הרשימו אותו.
היא הגיעה בזמנו לבית המשפט בעת שדני ייצג את אחיה. לאחר מכן, הם נפגשו בהזדמנות נוספת, לפחות, ככל שדני יכול היה להיזכר, במזכירות בית המשפט כשברכה הגיעה כדי להסדיר את שחרורו בערבות של אחד מ'החיילים' של אחיה.
ברכה ודני התיישבו במזנון בית המשפט, לשיחת-סתם, בשעה שברכה המתינה להשלמת סידורי-השחרור.
דני, בניגוד למנהגו, לא מיהר לשום מקום.
ברכה הקפידה שלא לדבר על אחיה, ולכן דני לא ידע שהוא עבר מהפך אישי לאחר שהוא נישא ליעלה.
חושיה הטבעיים אמרו לה שדני לא צריך לדעת על זה.
על מהפך זה, הוא למד בדרך הקשה רק כאשר כבר היה מאוחר לעשות צעדי-מניעה כנגד המזימה שנרקמה נגדו במוחה היצירתי של יעלה, מי שבאה ממקומות ששם אין שום אפשרות להיות בצד המפסיד.
