בשעה שנקבעה, הגיע השופט רבינוביץ למקום הפגישה. הוא התגורר ברחוב סמוך, בדירה צנועה, יחסית, בת ארבעה חדרים, עם מרפסת שמשקיפה לים. הוריו רכשו את הדירה לאחר עלייתם ארצה מכספי הפיצויים שהם קיבלו ממשלת גרמניה. לאחר מותם, השופט רבינוביץ, שהיה אז, עדיין, סטודנט-מתמחה למשפטים, נשאר להתגורר בדירה שבה הוא נולד. לא היו יורשים אחרים לדירת-הוריו.
רחוב פרישמן הוא מן הרחובות הוותיקים בתל אביב והדירות שנבנו בו הן עם תקרות גבוהות, כמו במרכז אירופה, מה שנותן למתגוררים בהן הרגשה מאוד נינוחה.
המרצפות הגדולות מעוטרות במגוון של ציורים. החלונות הם גדולים מאוד, מה שמאפשר לאור השמש לחדור פנימה ברוב שעות-היום. חדרה של רותי נשאר כמו שהוא היה בעת שהיא עזבה את הדירה - לדירתה השכורה הראשונה. על המדפים נשארו הבובות שהיו אהובות עליה בילדותה.
גם הריהוט בחדר-השינה לא הוחלף לאחר שאשתו של השופט רבינוביץ התגרשה ממנו.
את הסלון ואת חדר-העבודה של השופט רבינוביץ גדשו מאות רבות של ספרים. רובם, לא היו ספרי חוק ומשפט, אלא מסוג אותם ספרים שתלמידים בחוגים לספרות באוניברסיטה נוהגים לקרוא בגלל רשימות-הקריאה שמחולקות להם בתחילת השנה. בין הספרים היו גם כמה ספרי-מסעות שאותם רכשה בזמנו זהבה בן-שלום. היא אהבה לקרוא בהם לפני שהיא הייתה יוצאת למסעותיה.
השופט רבינוביץ אהב מאוד לשקוע בספרים שתיעדו את חייהם של אנשים שהותירו את חותמם בדרך זו או אחרת על האנושות. לעתים, אחז בו צער עמוק על שגורלו לא שפר עליו כמו גורלם של אלה שעליהם הוא קרא בספרי-הזיכרונות האוטו-ביוגראפיים.
לפגישה עם דני הגיע השופט רבינוביץ, כהרגלו, ברגל. לא הייתה לו מכונית. את רישיון-הנהיגה שלו הוא הפקיד במשרד הרישוי כמה שנים קודם לכן. הפשטות שלטה בכל הליכותיו. אל בניין בית המשפט הוא נהג לצעוד ברגל בכל בוקר תוך ויתור על ההסעה שהוצעה לו, מטעמי ביטחון, על-ידי הנהלת בתי-המשפט.
את משכורתו, כשופט, לאחר שנוכו ממנה הקצבה לרותי ודמי- המזונות הנדיבים לאשתו-לשעבר, זהבה בן-שלום, הוא הפקיד, רובה ככולה, בתוכניות חיסכון שונות ומשונות. לא שהוא היה צריך לדאוג לעת זקנה; הפנסיה התקציבית שלו, כשופט, אמורה לספק את כל צרכיו בבוא היום. הוא פשוט היה טיפוס כזה, סגפן, לא אהוב על הבריות, רדוף בידי רוחות רעות שפקדוהו. זה קרה, בעיקר, לאחר שבתו היחידה עזבה את הבית ועברה להתגורר בדירות שכורות.
הוא לא אהב את המהלך הזה - אבל לא הייתה לו כל ברירה, אלא להשלים עימו. הידיעה שבתו דומה, כמעט בכול, לאשתו-גרושתו הדירה שינה מעיניו. הוא היה בטוח שלא ירחק היום והיא תלך בדרכי אימא שלה.
בעת שדני בן-אור התקשר אליו הוא כבר ידע לא-מעט פרטים על המוצאות אותה. לבקשתו, חבר קרוב בדק עבורו את הליכותיה ומן התסקיר שהוא קיבל עלתה תמונה לגמרי לא-סימפטית.
בין שאר הפרטים שהופיעו בו הייתה גם אינדיקציה לכך, שרותי מכירה את דני, אבל לא מעבר לזה.
השופט רבינוביץ מצא שם פרטים מסוימים, לא-רבים, על החבר המקועקע של בתו - ועל התמכרותה לסמים קלים.
על הנסיעה של בתו לחו"ל הוא ידע מתוך זה שהיא באה להיפרד ממנו - ולתבוע הקדמה של כמה תשלומים.
על הסמים שהיא נשאה בגופה, הוא לא ידע דבר; גם לא על חניית-הביניים באמסטרדם כדי לקבל שם מזוודה בעלת תחתית כפולה.
