גרמניה, אחרת

נתחיל מסיפור שער הספר, "גרמניה, אחרת", של העיתונאי אלדד בק, בהוצאת ידיעות אחרונות. על השער: צילום של אנדרטת השואה המצמררת בברלין. האנדרטה שנחנכה בשנת 2005, היא אחד מסמלי העיר ברלין הנוכחית, נמצאת במקום מרכזי בעיר, קרוב לשער ברנדנבורג ובנייני השגרירויות השונות- בתוכן בניין שגרירות ארה"ב שבתקופת הריך השלישי היה מקום מושבו של הקאנצלר אדולף היטלר. תצלום שער זה, של מקום, אשר כול תייר המבקר בברלין מבקר בו, הופך את ברלין בפרט וגרמניה בכלל, למדינה חריגה בעולם. לדברי המחבר: "זו המדינה היחידה שהקימה אנדרטה לזכר קורבנותיה". עם האנדרטה במרכז העיר, ברלין- היום העיר המושכת ביותר את צעירי אירופה - ללימודים, מגורים, בילויים, אירועי תרבות ואווירה-ברלין תמיד תהיה עיר אחרת. צריך להיות אטום ובור, כדי להתכחש אל למעלה מאלפיים קוביות הבטון דמויות הקברים, המונחות בגבהים שונים ברחבה הגדולה, במקום מרכזי בעיר. האנדרטה הוצבה במקום הזה אחרי שנים של ויכוחים ודיונים של הממשלה הגרמנית וספיחיה ושל הציבור הגרמני הדעתן- בין מצדדים ומתנגדים ובלחץ של גרמנים שהאמינו בחשיבות המונומנט הזה, מסיבות רבות ומגוונות. מובן מאליו שכיום כמו לפני ההחלטה להקים ולבנות את האנדרטה הזו לשואה, יש מתנגדים לנוכחותה והיא חלק מהניגודים השוררים בלי סוף בין הגרמנים ה"שקטים" ואלה בעלי התפישה הפוליטית, האחרת. האם האנדרטה או שאר הג'סטות שעושות ממשלות גרמניה למען ישראל, יעזרו במשהו להשכיח את מעשי הגרמנים נגד היהודים במלחמת העולם השנייה (וכמובן גם מאות שנים לאחור במהלך ההיסטוריה)

ספר שיצא לאור בטיימינג מוצלח

אלדד בק כתב ספר המתאר רשמים מתקופת חיים בגרמניה, מסע היסטורי ממוקד אל ההיסטוריה של גרמניה והתבוננות על הגרמנים ויחסיהם המורכבים והמסובכים עם היהודים ועם ישראל בהווה ומאז הוקמה מדינת ישראל לפני 66 שנים. הספר יצא לאור, עתה, תקופה בה הנושא הוא אחד המעניינים ביותר שקיימים. נושא המעניין כל יהודי באשר הוא, כל ישראלי שחי כיום את ההווה המבולבל בישראל המסוכסכת וכל שוחר היסטוריה ואקטואליה, באשר הוא בעולם. התמונה שמצייר אלדד בק בספר היא תמונה אישית, של עיתונאי מצוין שדבק בעובדות, שהעמיק להתבונן במשך שנים, בפוליטיקה הגרמנית, בגרמנים החיים היום בגרמניה, בפוליטיקאים, באינטלקטואלים, באזרחים " הרגילים" באזרחים בעלי דעה. גרמניה היא מדינה גדולה עם 80 מיליון תושבים מחולקים בין מחוזות ופלחי ארץ עם היסטוריה ותרבות עשירה, עם כתם שלא ניתן למחוק הרי הוא: תקופת הרייך השלישי. ניסיונות לתת תשובות ועם סימני שאלה שנשארים באוויר.

יחסים בין גרמניה וישראל

המחבר, מצד אימו ממשפחה ירושלמית מזה דורות ומצד אביו- ממשפחה יהודית מאוסטריה שנספתה בשואה, מגיש ספר חסר מנוחה. איזה מנוחה יכולה להיות בין ישראל וגרמניה? בפרקים מרתקים הוא מספר על אירועים מתקופות שונות, חלקן באים להסביר איך נולד הנאציזם ומה הרקע שלו. חלקם מספר "רק עובדות" כמו פרשת הרצח של 11 ספורטאי אולימפיאדת מינכן, 1972, שנטבחו, בקלות יחסית למרות המשטרה הגרמנית ש"הגנה עליהם", דוגמה אופיינית לשיתוף פעולה עם משטרים ערביים ועם התחמקות ממתיחות בין גרמניה ומשטרים ערבים. זו דוגמה נוראה, לפשע, במסגרת אולימפיאדה, שלא היה דוגמתו. ברור שאילו נחטפו במינכן ספורטאים של מדינה אחרת שאינה ישראל-לא היו החוטפים מעיזים לטבוח את כל יושבי אותו אוטובוס אומלל שם ישבו הספורטאים המצטיינים שלנו כול הלילה,עד שנרצחו בלי הגנה של השוטרים הגרמנים. אנטישמיות השאלה שאולי הכי מעניינת את קוראי הספר היא האם " עדיין" יש אנטישמיות בגרמניה. אני עצמי, חייתי בצרפת שנים לא מעטות, יודעת מניסיון שכאשר אתה חי באירופה "הקלסית", או אולי בכול ארץ אירופאית שהיא, כיהודי או ישראלי, ימצאו לא מעט מקרים שבהם תחוש שיהודי וישראלי, אפוף, בעיני המקומיים דעות קדומות גזעניות מושרשות. הדעות האלה שאי-אפשר לעקרן, מתקיימות כבר מאות או אלפי שנים כלפי יהודים, זרים ושונים ללא מולדת, שהיו לצנינים בעיני כל העמים ברוב התקופות בהם חיו בקרבם ( עם תקופות של רווחה ואמנציפציה, פה ושם). בגרמניה המצב לא שונה וההיסטוריה עקובה מדם וגזרות קשות בכל מיני תקופות, לא יכולה להימחק. ממשלת גרמניה הנוכחית ורוב ממשלות גרמניה, בחמישים השנים האחרונות אומנם עושות הרבה לנרמל את היחסים בין ישראל, המדינה לבין גרמניה המדינה "האחרת". אלדד בק מספר איך התנהגו הממשלות השונות שעשו הרבה למען הנצחת השואה ופיצוי כספי לישראל וניצולי השואה. יהודי או ישראלי שחי בגרמניה היום, יודע כי למרות הזרם הרשמי הקובע כי "הכל השתנה ופרק חדש החל-גרמניה בעקרון, שומרת על הגזענות העתיקה שלה. בתוכה מתפתחים תנועות ימין קיצוני, ניאו נאצים בשמות שונים, עם אותן הדעות הידועות ואותן התקוות שהיו נחלתה של הדמות המעוותת של היטלר שכבשה את ליבם של רוב הגרמנים בשנות השלושים וגרמה להרס של אירופה וגרמניה עצמה. אם ניקח בחשבון שהיום, בגרמניה, כל תושב חמישי הוא מהגר וחלק גדול מהמהגרים הם מוסלמים, שחיים גם בכול אירופה, זוכים לזכויות מזכויות שונות ובעיקר חופש דת ותרבות ובניית מסגדים מלוא כל העין - מבינים כי גרמניה, או אירופה היא חממה לבעיות ישנות וחדשות, בעיות עמוקות ומסובכות בהיקף אינסופי. המחבר נפגש בשנות מגוריו בגרמניה עם דמויות בעלות נגיעה להיסטוריה של גרמניה ולתרבותה, רובן מייצגות את הקרע הפנימי של גרמניה האחרת. זאת המחפשת עדיין את מקומה, דמותה, אופייה ורגשותיה. גינטר גראס והרטה מילר, שניהם זוכי נובל לספרות הם רק חלק מהאנשים עמם נפגש המחבר במהלך שנותיו כעיתונאי ישראלי בגרמניה, כל אחד מהסופרים החשובים האלה מייצג גישה שונה של אדם גרמני להיסטוריה הגרמנית וליחסי גרמניה עם היהודים וישראל. פגישות אלה כמו תיאורים רבים של מפגשים ומסעות בתוך המדינה הגדולה מנסים לחבר תמונה של האזרחים הגרמנים המעניינים את הקורא הישראלי או האחר. איחוד הגרמניות אחרי שנים של סיוט אחד הפרקים היפים בספר הוא, פרק מס 13, תיאור הימים הגדולים של התמוטטות המשטר במזרח גרמניה ובמזרח אירופה בכוח התנגדות ההמונים והשאיפה לחיי חופש וצדק. ה- 9 בנובמבר, 1989, היום בו נהרסה חומת ברלין שהפרידה בין גרמניה המזרחית והמערבית במשך 28 שנים עם תאור החדשים והשבועות שקדמו ליום שבו התרחש הבלתי יאמן. זהו פרק מרומם ומפיח תקווה, פרק מכונן בתולדות גרמניה והאנושות.