"ההחלטה לגרום למעצרו של מרציאנו בתואנות-שווא התקבלה משום שבנסיבות שנוצרו לא נותרה כל ברירה אחרת. לאחר שנודע שהוא עוקב אחר דירת-המסתור כדי לאסוף אינפורמציה על סנגורו, דני בן-אור, ולאחר שהתבררה מידת המעורבות שלו, או של אשתו, בחיבורים שנעשו עם בתו של השופט ירוחם רבינוביץ, לא נותרו הרבה ברירות. עם מעצרו של מרציאנו, רותי רבינוביץ נשלחה לחו"ל, כשהיא נושאת בגופה סמים, אז מה עוד ניתן היה לעשות ? הרי היה ברור שתיעשה פנייה אל אביה", כך ניסה המפכ"ל להסביר את מעשיו, לאחר שכל הפרשה הסתיימה, בוועדה המיוחדת; לא זאת שהקים היועץ המשפטי לממשלה לבדיקת מחדליה של המחלקה לתפקידים מיוחדים, אלא זאת שהוקמה לבחינת התנהגותו-שלו בכל הפרשה.
בשלב הזה, המפכ"ל כבר היה מודע לכל פרטי-הפרשה, ולכן לא היה לו כל קושי לפרוס בפני חברי הוועדה המיוחדת תמונה שלימה - שמה שהצטייר ממנה היה בו די והותר כדי להבהיל גם את המחמיר שבקרב חבריה.
העובדה שהוא פעל בעצה אחת עם פרקליט-המדינה, ומאחר שגם שר-המשפטים הובא בסוד הדברים, שקלה, ללא ספק, לטובתו באופן הכי נחרץ; אבל בוועדה המיוחדת לא אהבו לחלוטין את השתלשלות הדברים.
סיכומי הוועדה המיוחדת הזאת היו חסויים, והם נועדו רק לעיניהם של מספר מאוד מצומצם של בוחנים. כל הניסיונות לפרוץ את מעגל-החיסיון לא צלחו. עיתונאים שביקשו לעיין במסקנות לא הורשו לעשות כן. עתירה שהוגשה להסרת החיסיון - נדחתה בידי בתי-המשפט.
"תחזרו בעוד ארבעים שנה", נאמר לסקרנים, "לא נפקיר את ביטחון- המדינה בגלל שלכם מתחשק לפרסם סיפור טוב"
בראש הוועדה המיוחדת ישב נשיא-בדימוס של בית המשפט העליון. ארבעת חבריה האחרים מונו בידי הנשיא המכהן של בית המשפט העליון. זאת לא הייתה ועדת חקירה ממלכתית אלא ועדה מסוג מאוד מסווג; מסוג הוועדות שהשירותים החשאיים, גם במדינות דמוקרטיות, מקימים מעת לעת כדי לבדוק אירועים חריגים - ובכדי שהכול יהיו מודעים לגבולות הכוח השלטוני.
שיקול-הדעת של המפכ"ל, אלי עזרא, נבחן מכל זווית אפשרית.
חברי הוועדה המיוחדת היו מודעים לצורך להעמיד במבחן את איתנותה של מערכת-המשפט בדרך לא-קונבנציונאלית. הם הבינו שכל חוליה במערכת הזאת חשובה, ולכן מעידה של שופט אחד, עלולה לפגוע באמון הציבור כל המערכת. הם גם ראו כיצד טווה מגה-עבריין מלכודת מתוחכמת לשופט מחוזי; מה שהאיר באור הרבה יותר חיובי את חששותיו של המפכ"ל.
ראש הממשלה היה מודע לדיוני הוועדה המיוחדת - והוא ביקש להביא את ממצאיה לידיעתו. הוא לא התערב בהרכבה של הוועדה המיוחדת או בכל דרך אחרת בדיוניה. חברי הוועדה המיוחדת ידעו שראש הממשלה היה מודע להסתבכות האפשרית של השופט ירוחם רבינוביץ, על כל הסתעפויותיה, לרבות אלה שהיו קשורות בדירת-המסתור.
האספקטים הביטחוניים היו אף הם בבסיס דיוניהם.
הם גם ידעו על הקשרים האמיצים שבין ראש הממשלה לבין המפכ"ל.
איש מחברי הוועדה המיוחדת לא ראה בהם פסול כלשהו או פגם אתי. חברי הוועדה המיוחדת היו בדעה שעל ראש הממשלה להיות מיודע על התפתחויות מן הסוג שבו הם דנו.
במיוחד, כאשר מתלווה אליהם חשד לפריצה ביטחונית שהייתה קשורה לאפשרות שמבצע צבאי יוצא דופן, אם יוחלט לקיימו, לא יוכל לצאת לפועל.
חברי הוועדה המיוחדת לא ידעו על איזה מבצע צבאי מדובר, אולם הם יכלו לנחש במה העניין.
בזמנו, ראש הממשלה טרח על מינויו של אלי עזרא לתפקיד המפכ"ל, חרף ביקורת שהוטחה בו מצד גורמים אינטרסנטיים. גם בתוך המערכת הפוליטית היו לא-מעט גורמים שטענו שראש הממשלה מבקש לשלוט באמצעות המפכ"ל בחקירות שיש להן אספקט פוליטי.
לא היה שמץ של אמת בטרוניות הללו. ראש הממשלה פעל כפי שהוא פעל ממניעים שלא היה בהם כל אינטרס אישי.
גם לעניין זה נתנה הוועדה המיוחדת את דעתה. כישוריו יוצאי-הדופן של המפכ"ל לא היו שנויים במחלוקת. עברו הצבאי של אלי עזרא העיד על אישיות מזן נדיר ביותר.
הרמטכ"ל סירב לוותר עליו -אבל ראש הממשלה התעקש. הוא שלף אותו מן התפקיד שאותו הוא מילא בצבא כדי להעמידו בראש ארגון שעל חשיבותו הציבורית לא יכולה הייתה להיות מחלוקת.
גורמי-משטרה ברחבי העולם ראו במינוי הזה את היתרונות הרבים שבו.
שניים או שלושה רמטכ"לים זרים שהכירו את אלי עזרא ממבצעים משותפים, בעת שהוא שירת בצבא, כאלה שסיכלו מגה-פיגועים, התקשרו לראש הממשלה ובירכו אותו על המינוי.
אלי עזרא הסכים לקבל את המינוי, למרות שרבים ניבאו לו התקדמות עד לצמרת המטכ"ל, לאחר שהוא קיבל כמה הבטחות מראש הממשלה שאחת מהן הייתה הסכמה להקמת יחידה סמויה שבראשה יעמוד מי שהוא יבקש למנות. מה שעוד הובטח למפכ"ל הוא שהיחידה הסמויה תהיה כפופה לו ישירות ותפעל אך ורק על-פי הוראותיו.
יום לאחר שאלי עזרא מונה לתפקידו הוא מינה את יואל בן-שטרית לעמוד בראש היחידה הסמויה.
המפכ"ל הודה בפני הוועדה המיוחדת שהוא זה שגרם לגניבת המזוודה המלאה במזומנים מידי בעליה - ושהוא זה ששלח 'מודיע' כדי לפוצץ את הפרשה. הכול, כדי לגרום למעצרו של עבריין הנמצא בראש רשימת- היעדים המודיעיניים של המשטרה.
אי-החוקיות שבמהלך הזה הייתה ברורה לחברי הוועדה המיוחדת. גם הם ידעו שכדי להשיג מטרה חשובה מאין כמותה, היה מקום ליצור סיטואציה מיוחדת במינה. המפכ"ל הסביר, כמובן, לחברי הוועדה המיוחדת, שהוא לא התכוון לגרום לכך שהרצל מרציאנו ישב בבית סוהר בגין עבירה שהוא לא ביצע.
כל מה שהוא ביקש לדעת הוא כיצד יפעל הלה ברגעים של מצוקה - וכיצד יגיב השופט רבינוביץ, מי שכבר עורר בעבר חשד מסוים, בגלל התנהגותה של בתו, כאשר תיעשה אליו פנייה לא-חוקית לשבש הליך משפטי.
כך או כך, הסביר המפכ"ל לחברי הוועדה המיוחדת, שבראשה עמד הנשיא היוצא של בית המשפט העליון, מרציאנו לא היה לגמרי נקי מכל מעורבות בפרשה; קשה לומר עליו שהמשטרה נטפלה, סתם כך, לאזרח שומר-חוק.
הוא הרי היה זה שיזם את ההתחברות של בתו של השופט ירוחם רבינוביץ לחבר המקועקע שלה, כדי שזה יחבר אותה לעולם הסמים ויצור אצלה תלות בסמים. הוא גם ביקש לנצל היכרות זאת לטובתו באורח הכי-בוטה שרק אפשר להעלות על הדעת.
הנסיעה של רותי רבינוביץ לארה"ב עם קוק פרסי בתוך גופה וסמים אחרים בקרקעית הכפולה של מזוודתה, שאותם היא קיבלה באמסטרדם, הייתה אף היא פרי מעלליו של מרציאנו.
והוא גם היה זה שביקש לנצל את ההסתבכות שלה עם סמים, שאותם היא נשאה בדרכה לארה"ב, לטובת היחלצותו מן המצוקה שאליה הוא נקלע בעזרת הפנייה של סנגורו, עורך-הדין דני בן-אור, אל השופט רבינוביץ.
מרציאנו גם קיים, סיפר המפכ"ל, מעקבים לא-חוקיים אחר דירת-המסתור, הקליט וצילם ושוחח עם אחת מן הנשים, לא אישית, כמובן, ואת כל אלה הוא עשה, ללא-ספק, במטרה לא-כשרה בעליל.
הנשיא-לשעבר של בית המשפט העליון, אישיות דומיננטית מאין כמותה, מי שישב בראש הוועדה המיוחדת, קצת עיקם את האף למשמע הדברים, אולם גם הוא לא פסל אפשרות שבנסיבות חריגות מאוד על הרשויות לנסות ולהתחכם לעבריינים.
במיוחד, כאשר הנסיבות הן כה יוצאות דופן.
