הספר המייסד, העוסק בביוגרפיה הייחודית, של מאיר אנשל רוטשילד, (1745-1812 ) מייסד שושלת רוטשילד, המשפחה (היהודית) העשירה בעולם, בכול תקופת המאה ה-19 ועד מלחמת העולם הראשונה - נכתב על-ידי הסופר המנוח עמוס איילון ויצא לאור בהוצאת עם עובד בשנת 1996 .
מול האירועים מסמרי השיער במקומותינו התגעגעתי לקרוא שוב את הספר, על מייסד השושלת של בית רוטשילד, האיש הישר והצנוע מגטו פרנקפורט.
רציתי לקרוא שוב את תולדות חייו של מאיר אנשל ולהתעמק בחוכמתו וסיפור חייו יוצא הדופן-לתקופתו או לכל תקופה אחרת בהיסטוריה האנושית- בשל היותו אדם ישר והגון במיוחד, שהתעשר בממדים אסטרונומיים, בגרמניה של המאה ה-18 וה-19 והפך את בניו ובני בניו לבנקאים הראשיים של אירופה לפחות למשך 100 שנים.
גטו פרנקפורט - המאה ה-18 שם נולד "המייסד" 264 שנה חלפו מאז נפטר מאיר אנשל רוטשילד מייסד השושלת, שאין כמעט בן תרבות בימינו או בדורות הקודמים שלא מכיר את שמו. אנשל רוטשילד נולד בפרנקפורט על המיין בשנת 1745, כבן רביעי במשפחת רוטשילד, בגטו פרנקפורט. העיר -מדינה, פרנקפורט הייתה אחת מעשרות מדינות גרמניה שהמשותף להם הייתה השפה הגרמנית. לכל מדינה היה שליט משלה, נסיך או דוכס- חוקים משלה ומטבע משלה.... במדינת פרנקפורט עיר של סוחרים, הייתה הקהילה היהודית חסרת זכויות, מתגוררת בגטו עלוב, שרבו בו המחלות והמגפות, שאסור לצאת ולבוא ממנו אחרי שעה שבע בערב ואשר תנאי המגורים, הביוב, אספקת המים, זכויות המסחר וזכויות אזרחיות היו מוגבלות . יהודי הגטו הסתובבו עם טלאי צהוב עשוי משני עיגולים, טלאי ששימש "בית ספר" להיטלר בטלאי הצהוב דמוי כוכב ש"זכו" בו היהודים בכול גרמניה, 200 שנה אחרי יהודי פרנקפורט. המקצועות בהם היו היהודים מורשים לעסוק היו הלוואה בריבית וסחר בבדים זולים, ובעיקר בסחר סמרטוטים. היהודים שילמו למדינה מיסים גבוהים ואסור היה להם להינשא לפני גיל 25. היהודים בגטו היו דתיים, מתפללים בבית הכנסת ושומרי מצוות.
הילדים למדו בחדר מגיל שלוש,עברית וגרמנית-יהודית (לא אידיש אלא ניב גרמני של היהודים) תורה ותלמוד. אנשל רוטשילד היה ככול הילדים. בגיל 11 שלחו אותו הוריו לגור אצל קרובי משפחה במנהיים, נסיכות אחרת בגרמניה, שם התחיל הילד לעבוד בבנק משפחת אופנהיים היהודית, בעבודות שליחות וניקיון.
קריירה מופלאה שראשיתה בגיל 11 מכאן מתחיל סיפור חיים חריג ומרתק ויחיד במינו הילד, במהלך גיל ההתבגרות למד בבנק, בעצמו, כל מה שיש לדעת על נושא מטבעות בגרמניה בפרט ואירופה בכלל. הוא למד את חוקי החוזים וניירות הערך וכן את חוקי הסחר בין המדינות השונות, את הכללים והתנהלות בין סוחרים ובהבדלים בין חוקי המדינות השונות בגרמניה. הפנטסיה של כל יהודי חכם בגרמניה, הייתה להתמנות ליהודי של הנסיך שנקרא "יהודי חצר" או "יהודי חסות", שזה אומר יועץ כספים וחוזים לאנשים רמי מעלה שלטון והון. היו יהודים כאלה בחלק גדול של המדינות. בגיל צעיר ביותר הפך אנשל רוטשילד ליועץ הכספי של נסיך הכתר של מדינת הסה. כתב המינוי אומר: "וילהלם, הלאנדגראף ונסיך הכתר של הסה......ונסיך מושל של הנאו.. מעניק בזה, ברוב חסד את התואר סוכן החצר ליהודי =החסות מאיר אנשל רוטשילד, איש פרנקפורט". בהיותו בן 25, בשנת 1770 נשא מאיר אנשל את גוטל לבית שנאפר בת ה-17 מגטו פרנקפורט. מאיר אנשל חזר להתגורר בגטו.
חמישה בנים וחמש בנות, נולדו לאנשל וגוטל. הבנים יהיו העשירים באירופה במשך 100 שנה לפחות.
קריירה מופלאה לאחר שחי ועבד, שנים, במנהיים ובהנובר. ידע מאיר אנשל כל מה שאפשר לדעת, על מטבעות עתיקים ומטבעות ומדליות בני זמנו, על שטרות וחוזים ועל חפצי עתיקות ששועי גרמניה אהבו לקנות. הוא פרסם את שמו וכתובתו בקטלוגים למקצוענים, שם הופיע תארו כיהודי חסות יחד עם כתובתו בגטו.
למאיר אנשל וגוטל, נולדו עשרה ילדים .חמש בנות וחמישה בנים.בעשור האחרון של המאה ה-18 החל רוטשילד להתעשר כסוכן תשלומים וספק מספוא לצבא האוסטרי. בהמשך הפך ליבואן גדול של בדים אנגלים לתושבי גרמניה.במהלך מלחמת נפוליון נגד הצבא האוסטרי הגיעו כוחות צרפתים לאזור הגטו ושרפו אותו. 2000 תושבים יהודים נותרו ללא קורת גג. הבית של רוטשילד בגטו לא נשרף והסחורות שהיו בבית הועברו לעיר פרנקפורט ועסקיו התרחבו לתחום תיווך בתים ואדמות. רוטשילד עבד עם שלשת בניו הגדולים והביא הביתה מורים פרטיים לשפות ומקצועות אחרים עבור בניו. בני רוטשילד התחילו אם כן את החיים ברגל ימין זכו להשכלה גבוהה לידע של שפות אירופיות.
הגנים של מאיר אנשל ושל רעיתו גוטל, החינוך שקיבלו לעבודה ולאחריות, יצר חמישה בני משפחה,מוכשרים וחרוצים שהתפרסו לפי הוראות האב לחמש בירות אירופיות ועסקו שם בבנקאות ברמה גבוהה. המוניטין של האב עבר לבניו ץ העסקם התנהלו ביושר ועל-פי החוק . הרווחים לא אחרו לבוא.
הצוואה של רוטשילד עם פרוס המאה ה-19, החל אנשל רטשילד לסבול מבעיות בריאות שונות והחל לתכנן את צוואתו. בניו שלמדו ממנו את כל רזי המסחר והבנקאות, התפזרו לפי הוראות האב, לחמש מדינות והקימו חמישה בנקים: הבכור נשאר בפרנקפורט, האחרים הקימו בנקים חשובים בנפולי, וינה לונדון ופריס. הוראת האב וצוואתו הייתה מפורשת ואנשל רוטשלד חזר על ההוראה הזו באזני בניו כל עוד היה בחיים: ההוראה לחמשת הבנקאים- האחים, הייתה כדלהלן: כל שנה עליהם להשוות את חשבונות חמשת הבנקים. האח או האחים המרוויחים יחלקו את הכסף בינם לבין האחים שהפסידו וישוו תמיד את המאזן. "בכול תקופה יכולות להיות מלחמות או משברים כלכליים, אח אחד יעזור לאחיו ומדי שנה יחלקו ביניהם את הכספים שווה בשווה".
מאיר אנשל ערך חוזה שותפות בינו לבין בניו המפוזרים באירופה וחילק לכל אחד מהם סכום כסף. בנות רוטשילד קיבלו סכום כסף לכל החיים ולא הורשו להשתתף בעסקי המשפחה . לא הן ולא הבעלים להם נישאו. אנשל רוטשילד זכה לראות את יהודי פרנקפורט זוכים לזכויות אזרחיות כמעט שוות לאזרחים נוצרים-, כאות תודה על עזרתו הכספית של רוטשילד לדוכס הגדול של פרנקפורט: קרל תיאודור פון דאלברג. רוטשילד המשיך לגור בבית הצפוף והקטן של גטו פרנקפורט ולא שינה את אורחות חייו וצניעותו . המשיך ללכת לבית הכנסת, לעזור לקהילה היהודית ואף לקחת בגיל 67, שעורי אנגלית להרחבת השכלתו.
מתוך הצוואה: "הון יהודי אינו מחזיק מעמד יותר משני דורות, כתב מאיר אנשל, וזאת משתי סיבות: ראשית מפני שהוצאות הבית והוצאות אחזקת המשפחה אינן מובאות בחשבון וכן: בגלל הטפשות היהודית!!!".
הבקשה החוזרת לבניו: "על הילדים היקרים לנהוג איש ברעהו באהבה ובידידות".
בצוואה כתב את ההוראה הבאה:
כדי לשמר את הון המשפחה יש להתחתן בתוך המשפחה, לא ללדת הרבה ילדים" כך נישאו במשך 100 שנה בני רוטשילד עם אחייניותיהם והדודניות ודאגו שלא יהיו הרבה ילדים שלא יתפזר הכסף. הנאמנות של האחים ובני המשפחה זה לזה נשמרה דורות וגם כיום,רוטשילדים שהם עדיין משפחה עשירה - לא כפי שהיו במאה ה-19, עדיין תומכים ועוזרים זה לזה, בענייני עסקים. השם רוטשילד הפך במהלך הדורות לשם נרדף לכסף גדול, תרבות ונדיבות. בכול העסקות הגדולות במהלך המאה ה-19 ועד מלחמת העולם הראשונה הבנקים של רוטשילד בעיקר הבנקים של לונדון ופאריס, הילוו כסף לממשלות השונות. בין השאר נבנתה תעלת סואץ במימון בנק רוטשילד בצרפת ואנגליה.