שוטרי בזל"ת, המחלקה לתפקידים מיוחדים, החליטו, לבסוף, בעצת היועץ המשפטי שלהם, המלווה כל חקירה מן הסוג הזה, לזמן עורך-דין מן הסנגוריה הציבורית כדי לקיים את מצוות החוק לאפשר היוועצות עם עורך-דין קודם לחקירתו של חשוד. הם זימנו את הסנגוריה הציבורית מתוך תקווה שמי שיישלח יהיה חסר-ניסיון.
הם לא רצו שיגיע אחד מאותם עורכי-דין, המתגרים, הבוטים, הקולניים, שיעמוד מיד על אי-החוקיות שבכל הפרשה - ויורה למרציאנו לשתוק. הוא גם ידרוש, ללא ספק, שיינקטו על-אתר כמה פעולות חקירה שיכולות לנקות אותו. עתירתו לבית המשפט תהיה, כנראה, כבר מוכנה בתיקו. שעה-שעתיים לאחר הפגישה עם מרציאנו כבר יגיע הזימון לשופט תורן. במקרה כזה, על שוטרי בזל"ת יהיה להגיע ביחד עם מרציאנו לדירתו של השופט התורן.
זה יכול לקרות אפילו באישון לילה.
אבל, להפתעתם של אנשי הבזל"ת, המחלקה לתפקידים מיוחדים, מי שאמורה לטפל במגה-עבריינים, כל זה לא קרה. שעה לאחר מכן, עורכת-הדין מזל לוגסי הגיעה למשרדיהם. היא הוכנסה לחדר שבו ישב מאציאנו. הדלת נותרה פתוחה. שני שוטרים במדים הציצו פנימה מעת לעת. עורכת-הדין מזל לוגסי הייתה כבת עשרים וחמש. את תעודת-ההסמכה שלה כעורכת-דין היא קיבלה כשמונה חודשים קודם לכן.
מזל לוגסי לא כל-כך הבינה לשם מה היא זומנה לתחנת-המשטרה. זאת הייתה הפעם הראשונה שהיא ניצבה בפני סיטואציה כזאת. את השם של מרציאנו היא הכירה מתוך קריאה בעיתונים. במשרדי בזל"ת היא אף פעם לא ביקרה. עצם המעמד עורר בה חלחלה מסוימת.
היא הבינה שהיא נקלעה למשהו שגדול עליה בכמה מידות.
הרצל מרציאנו ניסה להרגיע אותה תוך שהוא אינו מרפה מן היד שהושטה לעברו. השוטרים לא היו במרחק-שמיעה. החוק מחייב אותם שלא להקשיב לשיחות בין עורך-דין לבין לקוח. על רגליו של מרציאנו נותרו כבלים. ידיו היו משוחררות מן הכבלים שהיו עליהם קודם לבואה של עורכת-הדין מזל לוגסי.
- "אני רוצה ממך רק דבר אחד. תיצרי קשר עם אשתי ותספרי לה שנעצרתי על לא כל עוול בכפי... ושתעשה את מה שצריך כדי לחלץ אותי..."
- "כן. זהו. כשאני אצא מפה, אני אחפש אותך, כדי לפצות אותך. אל תדאגי. לא תצטרכי יותר לעבוד בעד פרוטות בשביל הסנגוריה הציבורית.... את תעבדי בשבילי...."
- "...טוב. בוא נשב עוד קצת כדי שהשוטרים לא יחשבו שאני פה רק כדי להעביר הודעות...תספר לי מה קרה"
מרציאנו אהב את התשובות של מזל לוגסי. מראה פניה, הנקי, הבתולי, מצא חן בעיניו. הוא גם אהב את הסקרנות שהוא ראה בעיניה, והוא ביקש ממנה, חרף מצוקתו הרבה, להישאר עימו ככל שהשוטרים יתירו להם. מזל לוגסי הזכירה לו את האחות שלו שנהרגה מירי של עבריינים.
כמה דקות לאחר מכן, נשמע קול גס מתוך אחד החדרים שבהם ישבו החוקרים והמתינו לסיום השיחה המתחייבת מנוסח החוק ומפסיקת בית- המשפט העליון.
- " הלו, מרציאנו, אתה לא הולך להציע למזל לוגסי נישואין....?
- " אל תדאגו, אתם עוד תלמדו לכבד אותה...אני אדאג לכך...."
- " בואי גברת לוגסי, זמנך עבר, צריך להחזיר את הלקוח שלך לחדר- החקירות...."
- -"כבר. לא גמרנו לעבד את הפרטים...."
- " הכול יהיה בסדר, גברת לוגסי...תוכלו להמשיך לאחר שאדון
מרציאנו ימסור הודאה מלאה על איך וכיצד הוא שם יד על מזוודה
שיש בה שלושה מיליון..."
השוטר נשמע מאוד משועשע. מזל לוגסי קצת פחות. היא לא אהבה את נימת הזלזול כלפיה בקולו. הוא הקפיד לקרוא לה 'גברת' והיא ידעה שהוא לא עושה את זה מתוך שהוא רוחש לה כבוד מיוחד.
מזל לוגסי מיהרה להתקשר לטלפון-הנייד של יעלה וכמה דקות לאחר מכן הן נפגשו בבית קפה סמוך לתחנת-המשטרה.
יעלה למדה מהר מאוד מפיה של מזל לוגסי את פרטי-הפרשה. היא גם הבינה שבעלה נפל קורבן למניפולציות של המשטרה.
לא היה לה כל ספק, שבעלה לא היה מעורב בכל עסקת-סמים מן הסוג שתואר בפניה. גם לא היה לה ספק שבעלה לא היה גונב משותפיו-כביכול מזוודה מלאה במזומנים שנועדו לתשלום לספקי-הסם. זה לא היה ממנהגו של מרציאנו. הוא תמיד התנהל בשיא ההגינות כלפי שותפיו.
מזל לוגסי נפרדה מיעלה לאחר כעשרים דקות שבמהלכן השתיים הספיקו להתחבב האחת על השנייה. יעלה לקחה ממזל לוגסי את כרטיס-הביקור שלה. היא רצתה לקיים באמצעותה ערוץ-קשר עם בעלה.
עורכת-הדין הצעירה הסכימה לשתף פעולה.
מה שקרה לה באותו היום היה כל מה שהיא חלמה שיקרה לה בעת לימודיה. בבת אחת, ללא כל הכנה נפשית, היא הוכנסה לאחת הפרשיות הכי-מסעירות שנודעו אי-פעם במדינת-ישראל.
לא-מעט עורכי-דין קינאו בה. הם פשוט לא הבינו איך עורכת-דין כה צעירה וכה מחוסרת-ניסיון זכתה לאמונו של מגה-עבריין מסוגו של מרציאנו, מי שהיה ידוע כחשדן אובססיבי.
לימים, היא הייתה זאת שהגישה בשמו של הרצל מרציאנו תביעת-ענק לפיצויים. בני-הזוג מרציאנו אימצו אל חיקם את מזל לוגסי. הם מאוד העריכו את חלקה במסע לחילוצו של הרצל מרציאנו - ובעיקר את אומץ ליבה.
היא עמדה יפה בלחצים של חוקרי בזל"ת ומנעה את בידודו המוחלט של מרציאנו מן העולם החיצוני.
בביקוריה אצלו היא אף יכולה הייתה לספר לו מה עושה אשתו למענו.
