מרציאנו התאהב ביעלה עד כלות כל כוחותיו הנפשיים. לילותיו נמשכו ללא הפסקה. זה אף פעם לא קרה לו - והוא מאוד אהב את מה שקורה לו. מחד-גיסא, אישה חזקה, דעתנית, מודעת לכוחה; ומאידך-גיסא, גבר שכל חייו ידע רק מצוקות וקשיים שהקשיחו אותו עד לדרגה כמעט מפחידה.
יעלה ידעה, כמובן, מה הם עיסוקיו של בעלה-לעתיד מתוך תיקו האישי - וזה לא הפריע לה.
הגבר המגודל הזה, עב-המידות, הקשוח, הפראי, זה שבכה בילדותו בלילות כשנודע לו על מותו של אביו בבית-הסוהר, הפך לחלק מחייה.
יעלה התחברה אליו באורח טוטאלי מבלי לאבד מעצמיותה. בשלב מסוים היא חדלה לעבוד בשירות הציבורי כדי להינשא לבחיר-ליבה.
לאחר מכן, היא ביקשה לגדל את התאומות שנולדו להם - ולהיות כמה שיותר לצד בעלה בכל המובנים. היא למדה מהר מאוד כיצד הוא פועל, ובאילו תחומים, וכיצד היא יכולה להשתלב במערך אדיר -הזרועות שהוקם בידי בעלה.
היא גם למדה לאהוב את אחותו של בעלה. הייתה בה, בברכה, את אותה איתנות שיעלה כה אהבה למצוא בנשים.
מרציאנו, מצידו, אהב לשמוע את יעלה מנתחת מצבים שונים ומוצאת פתרונות שהוא לא חשב עליהם. לעתים, הוא ממש התפעל מן היכולת שלה לראות מראש סיכונים אפשריים בכניסה לפרויקט כזה או אחר. יכולת זאת מנעה, יותר מפעם אחת, הסתבכויות מיותרות - ואפילו העצימה את הרווחים בפרויקטים אחרים.
אין ספק, שאם הוא היה רואה כיצד היא פעלה בעת שהוא היה עצור הוא היה ממש מרוצה; להוציא, אולי, קטע אחד,שאותו הוא ממש לא אהב. אבל כשנודעו לו מקצת מן הפרטים, באותו עניין, כשהם מסוננים בידי יעלה, הוא נרגע לחלוטין.
יעלה ידעה כיצד להציג את הדברים באורח שלא יכאב יותר מדי לבעלה. כך היא נהגה, בזמנו, כשמפקד מחנה-המעצר, שבו היא שהתה ביחד עם הוריה, התעלל בה מינית.
