המשוררת רחלי ברקת מציבה את מילות שירתה מול פרי מכחולה לעיני הקורא באופן בהיר וגלוי. כך, היא מצליחה להחדיר במסורה אחת את מקורותיה השאובים מבארות הדת, המסורת והאמונה עמן צמחה מבית. היא איננה פוסחת ולו לרגע מזיכרונות העבר: ..."קוֹלוֹ שֶׁל אָבִי נִשָּׂא בִּתְפִילָּה בְּעָצְמָה וּבְשִׁירָה מֻכֶּרֶת / עָלוּ נִגּוּנִים בְּבֵית שְׁעָרִים / כִּנוֹרוֹת חֲלִילִים יְזַמְּרוּ"... (ע' 29-30)
ועוברת בשיר אחר: ..."כָאן בַּבַּיִת הָקָּטָן וְהַחַם/אוֹר זָרוּעַ לָנוּ"...//..."רִבַּת חַבּוּשִׁים רָקַחְתִּי / כְּפִי שֶׁלִּמַדְתָּנִי אִמִּי / שַׂמְתִּי גַּעְגּוּעִים בַּצִּנְצֶנֶת"... ע' 31-32) מאותן רגעים, היא שואבת את המקורות החבויים של האושר המייצב והמחזק את נפשה: ..."אֵיזֶה יָמִים מְאֻשָּׁרִים הָיוּ חַיֵּינוּ / כֵּן אָז, כֵּן אָז הָיָה הֲכִי טוֹב"... (ע' 26-27)
לעיתים, כשהמציאות קשה מנשוא ואינה אפשרית... היא יכולה להפכה לאפשרית ולנסבלת בכח אמונתה הרוחנית החזקה: ..."לֹא יַעֲבֹר יוֹם לְהָבִין / שֶׁתָּמִיד אֶפְשָׁרִי בְּמַסָּעִי / לְהַגִּיעַ לְכָל מָקוֹם, / לְטַיֵּל בַּמַּחֲשְׁבוֹת וּבַמְּצִיאוּת / לְהַפְלִיג כִּמְעַט מִתּוֹךְ שְׁנָתִי, / לְרַחֵף וְלִדְאוֹת עַל כַּנְפֵי רוּחַ"... (ע' 33)
כדי לקיים הנגשה בין העבר להווה, ניכרת בכתיבתה של ר. ברקת זרימה שקטה ורוגעת הנעה הלוך וחזור בין הזמנים כגלי הים. 'ההיזכרות' אינה נתונה לשכחה. היא מגיעה בזמנים שונים לפי דרישות הלב. לעיתים נמצא בכתיבתה תוכחה כלפי הדור העכשווי, המפנה עורף לכל ערכי העבר שנגעו באחדותה של המשפחה ובסובלנות שהייתה קיימת בין איש לרעהו, אשר נראה היום, כי חלפו עברו מן העולם: ..."אֵצֶל הַיְלַדִים הַכֹּל שָׁחוֹר אוֹ לָבָן / וְאֶצְלֵךְ, / תָמִיד רָאִית אֶת כָּל צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת בְּתִפְאַרְתָּם"... (ע' 78)
..."עָתָּה אַחְדוּת הַמְשַׁנָּה אוֹרְחוֹתֶיהָ / כִּתְמֵי זִכְרוֹנוֹת. עִמָּכֶם / נוֹתְרוּ לְגַמְרֵי לְבַדָּם / כִּקְרָעִים שֶׁל עֵת אַחֶרֶת"...//..."וּפַעַם הָיָה זְמַן פַּעַם, בִּזְמַן אַחֵר / נֻתַּק הֶעָבָר הֶחָזָק שֶׁעִמּוֹ הֶעָתִיד"... (ע' 59-60)
ביצירותיה של המשוררת, ניכרות תובנות מעמיקות הנגזרות מרבדים ומעברים שחוותה בחייה. לכן האמירה כי דור אשר מתעלם מעברו, הרי שאין לו עתיד תופס בעיניה מקום ראשון בחשיבותו. 'הבית', לגבי דידה - הוא מקור וסמל להמשכיות הדורות: ..."וְכִסֵּא הַנֹּחַ שֶׁל אָבִי נִשְׁאָר לְיַד הַחַלּוֹן / סִפְרֵי הַקֹּדֶשׁ מֻנָּחִים כְּתָמִיד עַל הַמַּדָּפִים / וִילוֹנוֹת כְּפָרֹכֶת בַּחַלוֹנוֹת / מַעֲשֵׂי יְדֵי אִמִּי"...//..."דִּמִּיתִי שֶׁהַזְּמַן עוֹמֵד מִלֶּכֶת / כֻּלָּנוּ סְבִיב הַשֻּׁלְחָן / סֵמֶל אַחְדוּת וּמִשְׁפָּחָה"... (ע' 95)
ובפסוק משיר אחר, מסכמת המשוררת את המהות והתכלית של ישותה הדוגלת במילה 'תקווה': ..."שָׁלוֹם לְךָ סֵפֶר / הַאִם תְּסַפֵּר לִי מַשְּׁהוּ"...// ..."הִנֵּה עוֹבֶרֶת לַשּׁוּרָה הַבָּאָה לַדַּף הַבָּא / מַעְגָּל נִסְתַּר"...//..."וְאֵין עָבָר לְלֹא הֹוֶה / וְהַשּׁוּרָה הַבָּאָה לֶעָתִיד לָבוֹא"... (ע' 96)
מקור המילה 'תקווה', בתבנית היצוקה בשירתה של רחלי ברקת, היא בראייתה החדה את המציאות המשתנה ללא הרף, כשהיא חרדה לשמור מכל משמר את הקו המנחה ומתווה באורך רוח את חייה: ..."מַשָּׂאִי נָשָׂאתִי / בִּמְחוֹל הַשָּׁנִים שֶׁנָּגֹזּוּ / שֶׁלֹּא הִבְטִיחוּ שָׁנִים כִּבְרֵאשִׁיתָם"...// ..."בָּרָה וְתַמָּה כְּקֶדֶם / יָעִידוּ הִשְׁתַּקְּפֻיּוֹתַי / בָּאֱמֶת שֶׁלִּי לְאוֹרֶךְ יָמִים"... (ע' 12-13)
..."וְעִם שֹׁךְ הַסְעָרָה עוֹלֶה אַתָּה וְצָף/לִבְרִיאָה מְחֻדֶּשֶׁת/קוּם. נְשׁוֹם./זֶה לֹא סוֹף הַדֶּרֶךְ"... (ע' 68)
אל אותה התבנית, מתווספת פירמידה של צרכים פיזיים ונפשיים החייבים נכונות ופתיחות: ..."מַפְקִידָה רוּחָה אֶל הַמָּחָר שֶׁיָּבוֹא / שֶׁתִהְיֶה נַפְשָׁהּ שְׁקֵטָה / נְשִׁימוֹתֶיהָ טוֹבוֹת / בְּחִירוֹתֶיהָ נְכוֹנוֹת / וּצְרָכֶיהָ יִהְיוּ מְסֻפָּקִים"... (ע' 88)
ברוח אמונתה בוחרת המשוררת בפיוס ובהשלמה עם 'המציאות'. בכך, היא נוטלת את חצי הכוס המלאה וחיה את הרגעים המעניקים מידתיות לתרחישים: ..."קִירוֹת הַבַּיִת שֶׁעָטְפוּ חַיֵּינוּ, שִׂמְחָתֵנוּ / כְּאֵבֵנוּ וְגוּפֵנוּ שֶׁחָרְשׁוּ בָּנוּ קְמָטִים / כְּמוֹ הַטִּיחַ הַמִּתְקַלֵּף הִשְׁתַּנּוּ חַיֵּינוּ / לְכָל בַּיִת סִפּוּר חַיִּים מִשֶּׁלּוֹ"... (ע' 82-83)
..."בִּמְעוֹף כְּנָפֵי נוֹשֵׂאת נַפְשִׁי /וְרוּחִי תִּרוֹמֵם / בְּגִלְגּוּלַי הָרַבִּים"... (ע' 12-13)... "וּבְכָל זֹאת אֶחְיֶה חַיִּים טוֹבִים וַאֲרֻכִּים / וַאֲטַהֵר נַפְשִׁי בִּרְגָעִים נִלְעָגִים / אֶל הַמָּחָר"... (ע' 98)
ישנן מסרים סמויים - שמקורן במקראות, הפזורים בינות פרחי השירים. כמו: ..."מֵאֲסָמֵינוּ נִשְׁלַח לַחְמֵנוּ עַל פְּנֵי מַיִם / כִּי בְּרֹב הַיָּמִים נִמְצָאֶנּוּ"... (ע' 61). ומסרים גלויים - המתאימים לימינו. כמו: ..."רְאֵה אֶת הַמַּיִם הַצְּלוּלִים הַזַּכִּים / גְּמַע מֵהֶם וְהָרִיק יִתְמַלֵּא"... (ע' 18)
בשירתה הארס פואטית של המשוררת רחלי ברקת נמצא נקודות של דיו וצבע הטבולים וטבועים בכל דף מדפי הקובץ. והם באים לביטוי עז ביצירותיה בשלל צבעי הקשת אשר נוטלים את מעשה החשיבה והכתיבה יחד עם האמנות הפלסטית והופכים אותם לדו-שיח עקבי ומתמשך: ..."קָרָאתָ לִי / לְהוֹצִיא שִׁירָתִי, / שְׁמַעְתִּיהָ, כִּתְפִלָּה נוֹשָנָה"...//..."לְהַבִּיעַ רִגְשׁוֹתַי / בְּעֶרְגַּת הַלֵּב / בְּמַחֲשָׁבָה אֲמִיתִּית / בְּהַכָּרָה בְּהִירָה / בְּאוֹרוֹת זַכִּים / בְּדֶרֶךְ פְשׁוּטָה / בְּנֶפֶשׁ הוֹמִיָּה"... ( ע' 11)
..."וְהַמִלִּים הַחֲבוּיוֹת / רוֹצוֹת"...//..."לְהַרְגִּישׁ כָּל יוֹם / בְּרִיאַת מַחֲשָׁבָה חֲדָשָׁה"...//..."וּמַעֲשַׂי תְּלוּיִים מִתְיַשְּׁבִים בְּדַעְתִּי"... (ע' 21) ..."בְּרִגְעֵי הַשִּׁמְחָה וְהַצַּעַר,/ תִּמָּלֵא כַּף יָדִי טִפּוֹת מִלִּים / כָּל מִלָּה / וְשִׁיר כְּגַלֵי יָם / יִסָּחֲפוּ אֶל שִׁירָה אַדִירָה"... (ע' 15)
כן נמצא שירי טבע ונוף המעוררים לצמיחה ולהתחדשות: ..."יְרֻקִּים הַגַּנִּים וְהַשָּׂדוֹת / נִיחוֹחוֹת פְּרִיחַת נִצָּנִים וְרִגְבֵי אֲדָמָה / בַּמִישׁוֹר בָּעֵמֶק, בָּהָר וּבַגַּיְא / עַנְנֵי נוֹצָה אֲדַמְדַּמִּים יְעוֹפְפוּ בְּאוֹר בוֹהֵק / הַרְרֵי אֹפֶק סְגַלְגַּלִּים / חוֹבְקִים עִיר וּבָתִּים כְּצִיּוּר קָדוּם"... // ..."מְחוֹל צְבָעִים סַסְגּוֹנִיִּים / רֵאשִׁית דָּבָר, הִתְחַדְּשׁוּת / הִתְעוֹרְרוּת הַיְקוּם"... (64)
..."עַל חַלּוֹן חַדְרִי הַגֶּשֶׁם דָּפַק בְּשִׁיר מִתְנַגֵּן / כְּמוֹ סֻכָּרִיּוֹת צִבְעוֹנִיּוֹת נִלְעֲסוֹת"... (ע' 23) וכי ניתן 'לאנוש' לא להתפתות בפני קסמי הטבע הצבעוני הער והמעורר אשר מעניק כוח להמשיך את הדרך? בעוד מסריה של המשוררת והאמנית בעט ובמכחול המלוטש עד דק, אינם מרפים אלא מחזקים התפעמות נפלאה שכולה שירה וצבע זורמים בלא הפסק, כמים צלולים וזכים בעורקים.
