כשאני הייתי צעיר היה מותר לישראלי להחזיק עד מאתיים דולר. זה ותו לא. מפני שטובת הכלל דרשה להגביל את החופש של המשקיע הפרטי לעשות כל מה שמתאים לו.
גם היום רכישת בתים בישראל "להשקעה", יוצרת מצב בו מחירי הדירות נשמרים גבוהים פי שלושה (!!!) משהם אמורים להיות, רק כדי שהשקעתם של מקבלי ההחלטות ומקורביהם לא תתגלה כנושאת תשואה... שלילית.
ועל כן מחירי הדיור לא יורדים, וזה, ממש כמו רכישת המון דולרים בימים ההם, רע לרוב הציבור.
לכן, אילו אכן היה לי הכוח להכריז על הלאמה של כל הדירות שהן "להשקעה", לביצוע בעוד חודשיים מהיום, זה היה גורם מיידית לכל מי שמחזיק דירה בישראל כ"השקעה" לבחון השקעות אפשריות אחרות להשקעה אשר להבדיל לא תגרומנה נזק לכלל הציבור, כגון השקעה בבתים בארה"ב או במיגרשים בברלין, להציע את "השקעתו" הנוכחית למכירה בזמן שנותר בטרם תולאם, ולהעביר את "כספי הפנסיה" שלו לאפיק שעושה לא פחות טוב לו, אבל לשם שינוי הפעם בלי לעשות רע לנו.
כל כך פשוט. נכון?
