לראש עיריית ת"א-יפו (הכבושה)

שמעתי אותך בתשומת לב(1). שמתי לב אם כן, שתיקנת את המראיינת החביבה שלך (וגם אתה חביב עליה, לא אישית אלא אידיאולוגית), שקיצרה את עירך ל"תל אביב". תיקנת מיד ואמרת את שמה המלא של העיר שלך: ת"א-יפו. רגע, שלך? יפו שלך? שכחת שהיא מקום כבוש? האזרחים הכבושים שם הם אומנם בעלי זכויות אזרח, אבל לרוע המזל, הם לא שכחו. הם לא שכחו את הכפרים שלהם─ סומייל(אל-מסעודייה), סלמה ושייח מוניס. אתה איש עסוק מאד, לכן אפשר לסלוח לך, על שלא עלה בידך להיכנס לאתרים ערביים, בהם שמות אלה עולים לצורך כיבוש מחדש, כמו גם עכו, צפת, אשקלון, אשדוד, אפילו יבנה- עיר טייסי צה"ל, הכובשים. אתה עצמך העדת שהיית כובש. אולי החזרת יפו תוריד את "האיבה בין העמים"? אני מקווה שאתה מבין שאם יש עם פלשתיני ("כבוש"), אז גם אלה שאנחנו מכנים ערביי ישראל, הם פלשתינים, ורואים באבו מאזן (אגב, רוצח ילדי מעלות וספורטאינו במינכן, ואתה יכול להבין אותו) את מנהיגם המשחרר. אבל אם כך, הם למעשה אינם מוותרים על הזכויות שקיבלו מאיתנו, רק מסיבות של כדאיות כלכלית ואחרת. אם לא כן, היו זורקים לנו את זכויותיהם בפרצוף, כמו הערבים בירושלים והדרוזים בגולן. גם לא דייקת כאשר התייחסת ל"מחבל בחוף" כ"אזרח ישראלי". שכחת לציין- ערבי. אזרח ערבי. הרי זה חשוב לך. אתה באמת בדקת אם אנחנו הכובש היחיד בעולם שלא מעניק זכויות אזרח לנכבשים? טוב, גם על חוסר הידע הזה אפשר לסלוח לך. אתה איש עסוק, ואינך קורא הרבה. אציע כאן דרך לשחרור פלשתין בשלום, מתוך הנחה שמלחמת 100 השנים עם הערבים (המכונה "סכסוך"), אינה גזירת גורל, אפילו לא אסון טבע, גם אם שפיכות דמים היא בטבעם (ראה מלחמת הסונים בשיעים ולהפך, עריפת ראשים, רצח על כבוד המשפחה, האביב הערבי, בקיצור). בדבר אחד אני מאוד מסכימה אתך. אי-אפשר להתגונן כל הזמן בכל מקום. כיפת ברזל זה הגנה נגד צרות שבאות מלמעלה. מה עם הגנה למטה? ממנהרות? דקר ברזל?! מגוחך במידה שווה, לא? מצד שני, אף פעם לא הסכמתי עם הגישה (שלך, עד עכשיו), להמשיך לבלות כאילו אין מלחמה (המכונה בד"כ טרור, סכסוך), ולהמשיך להילחם בטרור כאילו אין בילויים─ בפראפראזה על מצנע: "אני יודע איך נלחמים בטרור. נילחם בטרור כאילו אין עם מי לדבר ונדבר כאילו אין טרור. זוהי הנוסחה האמיתית." בקיצור- אוסלו.

הפתרון שלי: אוסלו ג'.

• ראשי הרשות יחתמו על עוד הסכם תמורת שארית שטח יהודה ושומרון והבקעה.

• הם יתחייבו לבטל את חוקת פתח הקוראת לחיסול ישראל בכל תנאי, תמורת הכרה שלנו בזכות השיבה שלהם, תחילה.

• הקבינט הביטחוני של הממשלה לא ידווח לעם על פרשנותם: "שלום חודייבה" (ערפאת), ו"בגין המסכן. נתן את כל סיני תמורת פיסת נייר" (סדאת רודף השלום).

• אם יתחילו להתפוצץ אוטובוסים בערי ישראל (ירושלים, ת"א-יפו, חדרה, אשקלון, חיפה עפולה ועוד) נתנחם ב-"אלה מתנגדי השלום בצד השני". זה יביא לשינוי, כי ככה נראה להם שיש לנו כוונות אמת. אם אוסלו ג' לא יצליח (כמו אוסלו א' ב') נעבור לאוסלו ד'. עד שנצליח.

אפשר לחתום על ההסכם בכל שעות היממה. אספקת חשמל מובטחת כמו עד עתה, ללא כיסוי חובות מחמוד עבאס במיליארדים. יש כמובן פתרונות אחרים, אבל הם לא הומניים. אנחנו בכ"ז לא רוצים להיות ככל העמים (או שאתה רוצה?):

• הפסקת אספקת חשמל לכל חלקי יו"ש בשליטת חייבי המיליארדים, עד שישלמו.

• נטילת תשתיות הטרור המסופקות ע"י ישראל: טלפונים נייחים וסלולריים; שרתי אינטרנט; תחנות שידור מכל סוג; מימון, כולל מימון לימודים ניאו-נאצים בבתיה"ס. אתה צודק. בדמוקרטיות קשה לשכנע דרך השכל. לכן הרשות הפלשתינית אינה דמוקרטיה, ודרך השכנוע שלה הוא דרך שקרים ואמוציות, ושטיפת מוח

• הפסקת אספקת מלט למנהרות עזה.

• גילוח שכונות מהן יצא רוצח יהודים ("מפגע").

• חיפוש אחרי אמל"ח מבית לבית, שכונה אחר שכונה, כפר אחר כפר, עיר אחרי עיר. גם בגבולות הקו הירוק.

• מתן פיצוי כספי נאה לכל ערבי שרוצה להגר לשבדיה, צרפת, דנמרק, טורקיה, הולנד, לונדון ─ you name it(לא לפולין או הונגריה, שם לא הספיקו ללמוד את שפת הפוליטיקלי-קורקט, וסגרו כמעט לגמרי את הגבולות). אבל זאת הייתה הצעת הרב כהנא. אסור!

• במקרים של חטיפה או רצח יהודים, חיסול פיזי על תנאי של קבוצות רוצחים ניאו-נאצים ערבים ("מחבלים") מורשעים, לפי תעריף שייקבע מראש לכל ראש.

עוד משהו: אחרי ששמעתי אותך, הבנתי שעד עכשיו קראת לחיים שפויים, מכיוון שעד עכשיו לא קרו באמת "טרגדיות בסדרי גודל שאיננו מכירים", ולכן רק עכשיו אולי יתחולל שינוי. מילא- שחיטת משפחת פוגל, ירי כדור במצח התינוקת שלהבת פס, רצח שלושת הנערים, רצח דפנה מאיר. לא סדר גודל רציני. וגם, זה "מגיע להם" כפי שאומרים מתנגדי הכיבוש. אבל אוטובוסים מתפוצצים כבר היו בת"א-יפו שלך. זה לא היה טראגי מספיק? אגב, בטרגדיה מתרחש תמיד מצב ללא מוצא. אני כאן הצעתי פתרון, מה שיוכיח שלא זו הטרגדיה. הטרגדיה שלנו היא שהופכים מצב שניתן לפתרון הטוב ביותר שבנמצא, לגרוע ביותר. דוגמא? ראה סעיפים אני מקווה שלקריאת הצעות השלום שלי יהיה לך פנאי. אחרי הכל, המכתב מדבר בך, וזה לא פחות חשוב מהשלום המקווה.