מיטל להבי היא הממונה על תיק התחבורה הבינוי והתשתיות בעיריית ת"א, ולכן אין במאמר הססמאות שכתבה משום הצגה סבירה של הסוגיה שעל הפרק, המרחב העירוני והמשתמשים בו לפי סוגי שימוש: מכוניות, אופניים, אופנים חשמליות קורקינטים והולכי רגל.
המרחב העירוני "משותף לכולם" טוענת להבי, אבל יש צורך בהפרדה בין סוגי המשתמשים השונים. ברור שאוטובוס לא יכול ליסוע באותו מסלול של רוכבי האופנים, אבל גם רוכבי האופניים לא יכולים ליסוע על מדרכות הולכי הרגל. במדינות ובערים מתקדמות בנושא התחבורה, למשל בדנמרק בקופנהגן, רוכבי האופנים נוסעים במסלול ניפרד מהכביש ויש רמזור במפגשם עם הולכי רגל. לעומת זאת בישראל נסללו ברוב טיפשות שבילי האופנים על מדרכות צרות במסלול שעובר ליד תחנות אוטובוסים, מבלי שום שילוט המזהיר הן את רוכבי האופנים והן הולכי הרגל הממהרים לאוטובוסים או יורדים מהם. יתר על כן, במקומות שהולכי רגל רוצים לחצות מדרכה עם מסלול של רוכבי אופנים, לא קיים שום רמזור לרוכבי האופניים. אלו הן הבעיות המהותיות ולא טענת הסרק כמו "צריך לעודד את השימוש באופנים כחוק, או ססמה כמו "החשיבה צריכה להיות משותפת ולא פרטנית. הרי כבר עכשיו אנו פוגשים משתמשי דרך חדשים: קורקינטים, סקיטבורד, עם מפרשיות, סגווי ובאופק ממתינות לנו המכוניות האוטונומיות" - הללו אינם נוסעים באותה הדרך....
הטענה ש"העלייה בשימוש באופנים ככלי תחבורה מחייבת פריסה מהירה של שבילי אופנים", מתעלמת בצורת הפריסה הלא חכמה הקיימת, בה רוכבי האופנים מסכנים הולכי רגל. הרי למשל כשרחוב אבן גבירול שופץ והורחבו המדרכות לפני מספר שנים, מדוע לא הותאמו מסלולי רוכבי האופנים לצרכי משתמשי המדרכות והכבישים? מעבר לטענות שיש להפנות לעירייה בכלל וללהבי בפרט, יש להפנות טענות נגד גופים נוספים: א. הכיצד אושר יבוא של אופנים חשמליות שאינן מאושרות לנסיעה? ב. הכיצד מיובאים אופנים חשמליים כמו גם קורקינטים חשמליים מבלי לדרוש מבעליהם ליסוע עם "מספר" מאחור? ג. הכיצד
משרד התחבורה אינו מחייב גם אופניים רגילות שיהיה להן "מספר" מאחור? ד. מדוע אין שיטור על נסיעת רוכבי האופנים והקורקינטים לסוגיהם? ה. מדוע לא מותקנים שלטים ורמזורים במפגשים בין רוכבי אופנים להולכי רגל?
