לבי לבי עם משפחות הנספים והפצועים מהמכינה הקדם צבאית כתוצאה מאסון השיטפונות בערבה. הם איבדו את היקר להם.
אני תקווה, שיחקרו את הנסיבות החל מההחלטה לצאת לטיול חרף ההזהרות ועד תום ויופקו הלקחים הנדרשים שאסון כזה, או דומה לא יחזור על עצמו.
אני חושב לציין ומציע ולהדגיש שלושה נושאים מני רבים, שיש לחשוב עליהם;
הראשון - כאשר מתחילה תקופת השיטפונות, יש להכריז על אזורי מועדי פורענות כאזור מסוכן וסגור ולחסום בו את כל הצירים באזורים אלה לתנועת כלי רכב ואדם למעט צירים ראשיים שיישארו פתוחים אך מפוקחים.
השני - להקשות ולחדד את הפיקוח של טיולים אלה, בחובת דיווח וקבלת אישור ליציאה לטיולים.
השלישי - לקבוע סמכות מיניסטריאלית אחת לכל פעילות קדם צבאית, מי האחראי הראשי להן ולא כפי שזה כיום לא מפוקח ולא ברור.
ושלא נדע עוד צער.