אני, כמשק בית המתפרנס ממשק חקלאי (במלים אחרות - עצמאי) בודקת לעתים מזומנות את מצב ההוצאות לעומת ההכנסות במשק הבית שלי. שני גורמים אלה מחזיקים את הקו שעליו מתנהלים החיים שלנו מבחינה כלכלית.
אם יש הכנסות גבוהות - אפשר להוציא יותר. אולי לחסוך. אם אין - מתאפקים ואולי גם מושכים מן החיסכון. לא נשענים על מסגרת אוברדרפט. אצלנו החיים לא מתנהלים מחודש לחודש, אלא מעונה לעונה. אנחנו מודעים לתהליך ובהתאם לכך מתנהלים. אני רוצה לדעת שגם המדינה מתנהלת כך: מודעת לתהליכים ומתנהלת בהתאם.
אני רוצה שראש הממשלה יביט לי בעיניים ויאמר לי בכנות שההוצאות שלו מחושבות, שאין שומנים מיותרים במשרדי הממשלה השונים, שאין שם אבטלה סמויה, שמי שבא לעבודה ומקבל משכורת בסוף החודש באמת עובד. ולא עובד בפול-גז על ניוטרל אלא באמת מפיק תועלת. שכל עובד במדינה מקדם תהליך.
על-פניו נראה, שעניין ההצטיידות של הצבא סבל בשנים האחרונות מהזנחה. בלי לדעת אני בטוחה שאנשים שם לא עבדו כמו שצריך. לא הפיקו תהליך. כן, הם היו שם ואני שילמתי להם משכורת. מישהו פישל שם. התוצאות ברורות לעיני כל.
אז במקום לבדוק
שם מה קרה ולתקן את הדורש תיקון בא שר הביטחון תוך הצגת מסכנות ודורש עוד כסף. ראש הממשלה במקום לבדוק את המחדל מיד חותך חיתוך רוחבי (מילה יפה) והמדינה הולכת בלי היסוס לשים עוד כסף כדי לכסות את הערווה.
אני רוצה לדעת שלפני ששמים שם בביטחון
שקל אחד סותמים את
כל החורים של המסננת הזאת. בודקים את
כל הימ"חים ואת
כל המסמכים החתומים יפה שהראו שהכל בסדר ואת האחראים למחדל אני רוצה לראות "על חבל התליה" בככר העיר.
אנחנו עובדים קשה ומשלמים מסים גבוהים וזה בסדר
אם אני אדע שהכסף שלי משתמשים בו בהגינות ביעילות וביושר.
