דיון מהיר שנערך בוועדת הכספים לא הביא לתוצאה המתבקשת. לאחר מקח וממכר ולחצים מאיימים של היו"ר ח"כ יעקב ליצמן הצליחה הוועדה "לגרד" רק 9 מיליון ש"ח מתוך 30 מש"ח הנחוצים למכשירי הליכה שיקומיים (פרוטזות ועוד).
יוזמת הדיון, ח"כ סופה לנדבר, יו"ר ועדת פניות הציבור, החליטה לסייע למכון בעקבות דיון בוועדה לפניות הציבור בראשותה שנערך ב-26 בדצמבר 2006. במהלך הדיון התברר מצבו הכספי הקשה של המכון ואי יכולתו לאשר יצור תותבות חודשים ארוכים, תוצאת העדר תקצוב מתאים של משרד הבריאות. במהלכו הציגו הנכים עדיות רבות על מקרים רבים בהם העיכוב, שאורך לעיתים חודשים רבים, גרם נזק בלתי הפיך לבריאותם ולשיקומם, עוד טענו כי המכון מאשר רק טכנולוגיות ישנות וזולות הפוגעות בהם, בעוד שלנכים שנמצאים בטיפול גורמי שיקום אחרים דוגמת משרד הביטחון ועוד, מסופקים אביזרי הליכה מודרניים ובאספקה מיידית.
במהלך הדיון בוועדת כספים הדגישה ח"כ לנדבר כי עקב אי עידכון סל השירותים בנושא התותבות והטכנולוגיות הישנות הנהוגות במכון "לואיס" נגרם נזק פיזי לנכים.
פרופ' מרדכי שני שפנה לוועדה מטעם מכון לואיס טען כי "הנכים נפלו קורבן להתייחסות הנפרדת לתוספת השלישית לחוק ביטוח בריאות."
יו"ר הוועדה, ח"כ ליצמן, הודיע כי עקב שיחותיו ישתתפו משרד האוצר ומשרד הבריאות בסך 6 מש"ח לסיוע – כל משרד יעביר מתקציבו סך של 3 מש"ח. עוד 3 מש"ח תשיג הוועדה ממקורותיה באוצר.
חברי ועדת הכספים גילו אמפטיה רבה והכירו בחשיבות הנושא ולמרות זאת ולמורת רוחם של הנכים שוב התגלתה קמיצות היד של האוצר ומשרד הבריאות שלא מצאו לנכון להקצות את המימון המלא הנדרש לפתרון נאות של הבעיה.
הנכים טוענים כי התוספת להקצבה היא "לעג לרש" לעומת הצרכים שהוצגו. בעקבות ההחלטה פנתה עמותת קרן (קטועי רגליים נלחמים) והגישה בג"צ בנושא.
