מרכז פרס "לשלום" הינו פרויקט הנצחה מגלומני יחודי בעולם, לאדם שעדיין חי, בועט, נושם וגורם נזקים לעמו ולארצו. כל הפרויקט בא מכספי הציבור. שמעון פרס לא הביא מהבית, אפילו אגורה אחת. גם את פרס נובל לקח לעצמו.
למרכז פרס יש כספים כמעט ללא גבול. הוא שילם למשל לכרמי גילון, כ-600,000 ש"ח, עבור עבודה חלקית במשך 10 חודשים.
המטרה המוצהרת של מרכז פרס, הוא קירוב כביכול של השלום, בין היהודים והערבים. במסגרת פעילות זאת, סיפק לאחרונה מרכז פרס, מחשבים לילדים מסכנים בעזה. שמביתם יורים קסאמים על ילדי שדרות. ניתן היה לצפות, שבמסגרת הסימטרייה הקדושה, יסופקו מחשבים, גם לילדי שדרות, שנמצאים יום יום תחת אש של אנשי עזה. אבל ילדי שדרות, אינם בראש מעייניו של שמעון פרס, למרות שהוא אחראי אישית למצבם הקשה, בכך שהביא לעזה את מרצחי אוסלו ואת גירוש יהודי גוש קטיף.
אבל, מרכז פרס פועל בדרך סימטרית אחרת, במקביל לאספקת המחשבים לילדי עזה, סופקו מחשבים גם לילדים ערבים בישראל. אותם ערבים מקופחים, תושבי ישראל, המהווים 20% מאזרחי ישראל, ואשר משלמים 5% מגביית הביטוח הלאומי, אבל, מקבלים 50% מקצבאות הביטוח הלאומי, ומזדהים באופן מוחלט ובגלוי עם הרוצחים מעזה.
אכן מרכז פרס לשלום, עושה מאמצים להביא לשלום והזדהות, בין ערביי עזה לבין ערביי ישראל, אבל, המטרה האמיתית, היא כנראה, להבטיח את קולות הערבים בבחירתו לנשיאות המדינה, אנשי שמאל, כידוע, לא נותנים שוחד בחירות, הם רק פועלים למען השלום.
שמעון פרס קיבל 320,000 $ מהמיליונרים דניאל אברמס, ברוס רפופורט וחיים סבן ועבר על חוק המתנות. אבל, היועץ המשפטי לממשלה, לא יעמיד חלילה לדין, אדם שנותן מנכסי הציבור, מתנות לערביי עזה. כפי שמזוז סגר את תיק השוחד, של אריק שרון, שנתן "מתנה" לשלטון החמאס ברצועה, ע"י גירוש 10,000 תושבי גוש קטיף.
ושוב גבר השמאל על ההגיון.
