אביב הגיע פסח בא, כמו בכל שנה גם הפעם ביקרנו בתערוכת המכוניות והאופנועים בגני התערוכה בתל אביב. הלחץ החל כבר לפני שבוע, בני בן ה-17 טרח להזכיר לי חדשות לבקרים על קיום התערוכה, ועל רצונו העז לבקר בה. הנהג הצעיר חיכה בקוצר רוח לראות את החידושים המוטוריים ואת האטרקציות, כפי שחווינו בשנים האחרונות. השנה התערוכה הייתה תחת השם "גלגלים" שלא כבעבר "אוטומוטור", לא ייחסנו חשיבות רבה לשינוי השם, וחבל.
יום רביעי בבוקר, עליזים וטובי לב הגענו למתחם התערוכה. למזלנו הגענו עם אופנוע, כך חסכנו חנייה מרוחקת ויקרה, ובעיקר חסכנו את עומסי התנועה שהצטברו באזור, בעיקר בגלל סגירת צמתים ע"י המשטרה (אף פעם איני מבין את התופעה הזאת).
כבר בקופה הופתעתי 75 ש"חכרטיס כניסה זה ממש לא מחיר עממי. בכניסה למתחם הייתה לי תחושה לא נוחה, מיעוט אנשים לצד שיממון תצוגתי, לא כפי שהורגלנו בשנים עברו.
התחלנו את הסיור, בלובי הביתן הראשון מקדם את פני המבקרים מזנון, מחירים מטורפים, צלחת אורז קטנה עם בשר במסורה ובקבוק פפסי קטן עלה 40 ש"ח.
הביתן הראשון מציג בעיקר אופניים ואביזריהם, חגיגה אמיתית לחובבי אופניים. אותי עניינה יותר תצוגה של אופנועים משופצים מהעבר הרחוק, התצוגה החזירה אותי לימיי נעורי. כל האופנועים משופצים בקפדנות, ולחובבי הרכב הישן זו הזדמנות טובה לראות מקרוב אופנועים ישנים כחדשים, ממש כפי שהיו בשנת הייצור שלהם, לפני עשרות שנים.
היציאה מהביתן הראשון מובילה את המבקרים בשטח פתוח לאזור הסעדה, דוכני אוכל מגוונים עם מחירים אסטרונומיים, ללא שום הגיון, בקבוק מים קטן 10 ש"ח, בקבוק פפסי קטן 12 ש"ח, כמובן שאין תחרות, כולם מוכרים באותו מחיר ולמבקרים הרעבים והצמאים אין ברירה, השמש החמה קופחת וחייבים להרוות את הצמא.
הדרך מובילה את המבקרים דרך 4 מתחמי פעילות: מסלול אקסטרים לאופניים; מסלול אקסטרים לאופנועי שטח; מסלול הדגמה לקטנוע חדש המצויד בשני גלגלים קדמיים (במקום אחד כמקובל); מסלול הדגמת יכולות סובארו 4X4.
מדיי זמן מה יש פעילות באחד המסלולים, בכל המסלולים כמעט ואין צל והשמש הופכת את הצפייה לסוג של שהיית "אקסטרים" למבקרים, ובמיוחד לאלה שרצו להעניק לילדיהם חוויה אחרת. אנחנו צפינו בשני מופעים, באופניים ובאופנועי השטח. מופע האופניים הראה יכולות מרשימות של הרוכבת והרוכבים הצעירים, גם מופע אופנועי השטח עורר קריאות התפעלות מהצופים שאינם רגילים למופעי ראווה מסוג זה. בגלל השמש הקופחת קשה היה לצפות במופעים עד תומם, וכמו חלק גדול מהצופים גם אנחנו נטשנו לאחר מספר דקות והמשכנו הלאה.
השביל המשיך והוביל את המבקרים לעוד מתחם של הסעדה, שוב דוכני אוכל, שוב אותם מחירים. עוברים דרך תצוגות שונות של שיפורי רכב שטח ותצוגת אמצעי רחיצת מכוניות. בהמשך מצפה למבקר "הפתעה", מתחם נוסף של דוכני אוכל, כמובן שהמחירים זהים ואין תחרות.
סיום מסלול הביקור מסתיים באולם התצוגה הראשי, עוברים דרך מזנון נוסף (איך לא) לאולם ענק, למבקרים מצפה כאן תצוגה של מגוון אופנועים, קטנועים, טרקטורונים, אופנועי ים, ותצוגה מצומצמת של יבואני רכב. חגיגה לעיניים אבל לא ממש מרגש, כמעט כל מה שתראו בתערוכה תראו גם באולמות התצוגה של היבואנים ובחינם.
לסיכום, הרעיון לרכז את כל סוגי הרכב המוטורי תחת קורת גג מפתה, מעניין, ומתקיים ברוב מדינות העולם המודרני, אבל זה לא מספיק.
בתערוכת "גלגלים" נראה ששטח דוכני האוכל עולה בהרבה על שטח התצוגה המוטורית, המחירים יקרים מאד, ומשפחה ממוצעת (הורים עם 2 ילדים) עלולה להשאיר במתחם התערוכה כ-1000 ש"חבלי להרגיש, ובלי לקבל תמורה נאותה לכספם. התצוגה המוטורית דלה ביותר ולדעתי אינה מצדיקה ביקור. הבן שלי הביע אכזבה עמוקה מהביקור, וגם אני חושב שהתערוכה מהווה אכזבה אחת גדולה.
