בשבוע הזה, יותר מכל שבוע אחר בשנה שבה מופגזים אתם ללא הרף, חשים אתם מהי עיר מקלט. בשבת הזו, בבית הכנסת, יקראו על ערי המקלט אליהם שולחים רוצחים. אתם, שלא רצחתם איש נאלצים לחיות בעיר שכזו ללא בחירה או מעשה רע. אתם כלואים בה מרצונכם, ממאנים לעזוב.
עירכם היא עיר שכולה מקלט. כולה דורשת את דמכם. חמסם של המבקשים להורגכם ניתך עליכם מן השמים, כאילו פגעתם בהם ומבקשים הם עתה את נפשותיכם. אינכם נסים לשם מפני הרוצח אלא נסים משם מפניו. אין זו עיר הגנה מפני המבקש להורגכם אלא להיפך זו עיר של רצח וכליה.
יודע אני, שמרגישים אתם כאב נוראי אשר אין ביכולת האדם לתארו במילים. חש אני את כאב ההפקר, את העלבון שבמציאות הכואבת אשר לא נעשה דבר לשנותה. אמרו לכם שאתם גיבורים, אמיצים ונחושים להמשיך לגור בתופת ולא לעזוב על אף הקושי הכרוך בכך. מצדיעים לכם, מוקירים אתכם ומבקרים בעירכם בכדי לעודד קצת - אך עדיין קשה להיות קורבנה של מדינה שלמה הנלחמת מול טרור.
לא קל לשמוע את נפילת הקסאם וקשה שבעתיים לשמוע את שגרם. החיים אינם מתנהלים כסדר, ובכל רגע הדממה יכולה להפוך לבלגן גדול. קשה. קשה להיות שפויים לנוכח הטירוף. הדם על הארץ, הצעקות והמראות הקשים - בלתי נסבלים.
ואתם כאן, עדיין, למרות הכל, נאחזים בגבורה על האדמה רווית הדם והמכאוב. יודעים אתם שרק כך, בעזרת הרוח, תוכלו להגן על הכבוד. כבודה של האומה, המרימה ראשה, גם כשקשה ונלחמת במבקשי רעתה בדבר היקר מכל: הרוח. את הנשק, המבצע מלחמות, נותנים אתם לצה"ל, שיילחם בכוח. בידכם השארתם את הנשק החשוב לא פחות. עם ישראל ידע תמיד שאת הרוח לא יוכלו אויביו לשבור, גם אם פיזית היה הוא חסר הגנה. כי הרוח והתקווה, הם נשק נוסף, תחמושת השייכת לעם.
זו מלחמה עם שכול ומוות. זו מלחמה עם אנשים שערך חייו של האדם זר להם. אין הם מאמינים בכבוד האדם החי על האדמה, אלא בהרג וברצח חסר מעצורים. המלחמה הזו, היא ביטוי של הרוצים קרב, אש ומתים. אתם, אינכם חפצים בכך.
היו חזקים, אל תתנו למציאות המרה לשבור אתכם. דעו כי יבואו לנו ימים טובים יותר. ימים של שקט ושלווה. קשה לראות זאת מבעד לחלון המשקיף אל הרחוב אשר נוחתים בו עשרות קסאמים. קשה לחשוב שיש עוד תקווה כאשר אתם רואים את השכול והתופת משתוללים ברחובותיכם. זה קשה, אך אפשרי.
המשיכו בחייכם עד כמה שאפשרי הדבר. הראו לאויב שהתקווה לא תמה, ובנקל לא שוברים אתכם. בשרו להם את רצונו של העם לחיים ולא למוות. לי נותר רק לחזק את ידיכם ולומר לכם: אשריי שאתם אחיי ושכאלו הם האזרחים במדינתי!
