אתמול היה יום חג לכל החנפנים. כולם היללו ושבחו את האיש ופועלותיו. עד שלרגע נדמה היה שמדובר באדם אחר לחלוטין. יום האתמול נגמר. בכסף שהוציאו על הטקס אפשר היה להאכיל ניצולי שואה חסרי כל, שהמדינה גזלה מהם את כספי השילומים שקבלה עבורם מגרמניה. היום צריך להזכיר מיהו הנשיא פרס.
כבר בטכס ההשבעה אמר פרס שברצונו לפעול "להיפטר מהשטחים", כלומר שטחי מולדת ששוחררו בדם חיילינו במלחמת "ששת הימים", לאחר שממלכת ירדן תקפה אותנו ללא כל התגרות מצדנו. הנשיא פרס שמעולם לא שרת בצבא, אפילו לא כטבח (וכנראה שגם לא ילדיו), ולא סיכן שערה משערות ראשו, מוכן למסור לערבים השואפים להשמידנו, חלקים גדולים מאדמתנו. זה כנראה הלקח שלמד ממסירת גוש קטיף לאויב והפיגועים בתושבי עוטף עזה שבאו בעקבות זאת.
בכותרת גדולה במעריב נכתב "פרס מתכוון לשחזר את "הסכם לונדון". הסכם זה ידוע יותר כ"תרגיל המסריח" של פרס בזמן ממשלת הרוטציה עם יצחק שמיר. בתרגילים מסריחים כאלה מצטיין פרס.
פרס יזכר בהיסטוריה, כנשיא הראשון שהיה נשיא השמאל הרדיקאלי ונשיא ערביי המדינה בלבד. הוא אינו מייצג את רוב תושבי המדינה. הוא יזכר כ"חתרן בלתי נלאה", כמי שקיבל, פרס נובל לשלום, יחד עם הרוצח ערפאת, גדול רוצחי היהודים במאה ה-20 (למעט היטלר יימח שמו וזכרו). הוא אחד האנשים הכי שנואים בפוליטיקה הישראלית. פרס חתר תחת כל מי שהיה סביבו, וביניהם מנהיגי מפלגתו משה שרת, גולדה מאיר, לוי אשכול, יצחק רבין וכו'. לאחר הפסדו בבחירות במפלגת העבודה (2006) נטש את מפלגתו ועבר למפלגת קדימה. עובדות נוספות על אופיו יכולה לספר ח"כ קולט אביטל.
ככל שתקצר תקופת נשיאותו של פרס כנשיא המדינה כך ייטב לעם ישראל.