לכבוד נשיא המדינה, מר שמעון פרס
מדברי פרס: "אין סיכוי להסדר עם הפלשתינים". זו הייתה כותרת ידיעה בעמוד הראשון של 'הארץ' מיום 4.7.08.
על-רקע זה מבקש אני להגיב ולהביע את דעתי בנדון.
אדוני הנשיא, הגעת למסקנה הנכונה באיחור רב, בתום מסע של אופטימיות מגויסת, שהובילה תמיד לאשליה מחודשת, ללא המסקנה המתבקשת.
אוסלו הייתה המודל לשלום אידיאלי, שהפך בפועל לכישלון טוטלי במבחן הריאלי. גם ההינתקות (שטחים תמורת שלום?) הפכה לכישלון וגם אנאפוליס נדונה לכישלון. הנאיביות והדוגמטיות של השמאל המדיני שנכשל, מחייבים שינוי מהותי ושלטוני.
צריך לחלום ולחתור לשלום ריאלי, אך אסור לחיות בחלום וירטואלי. צריך להשלים עם העובדה שכנראה לא נגיע אל השלום המקווה בטווח הנראה לעין. צריך להינתק מהאשליה שיבוא גואל פלשתיני מתון בדמותו של אבו מאזן (גם ערפאת נחשב בזמנו ל"מתון") שיהיה מוכן להתעמת עם הקיצונים של החמאס, ושיהיה מסוגל לעשות ויתורים כואבים ברחוב הפלשתיני, למען פשרה טריטוריאלית ושלום אמת עם ישראל. המכסימום שישראל מוכנה לוותר ולתת לפלשתינים קטן מהמינימום שהם מוכנים להסכים לקבל. גלולת האופטימיות האחרונה בנוסח "הסכם מדף" וירטואלי מסמל כישלון טרגי של המדיניות.
מול ארבע חזיתות של איסלאם קיצוני, המסכנות את קיומנו, חייבים לשנות את כללי המשחק הפוליטי השיגרתי וההרסני. הבית השלישי בסכנה! במחנה ההשמדה מידנק מוצב שלט האומר: "גורלנו אזהרה לכם"! במחנה טרבלינקה שלט האומר: "לעולם לא עוד שואה".
אדוני הנשיא, האם תהיה מוכן להוביל זעזוע מבריא של החולי השלטוני הנוכחי? האם "היציבות השלטונית" הנוכחית יכולה לתפקד? חייב לבוא שינוי.
לקחי השואה והתקומה של עם אחד וגורל אחד, מחייבים בימים אלה הקמת ממשלת חירום והסכמה לאומית מול הסכנה הקיומית. יש לנו עם חזק וארץ נהדרת הזקוקים לפוליטיקה אחרת מזו הקיימת!
הערה אישית אני ניצול שואה, אזרח ופטריוט ציוני נורמטיבי, הגעתי למסקנות הנכונות, זמן רב לפני מרבית נבחרי העם. את מסקנותיי בנושאים שבנדון כתבתי בזמן אמיתי, במאמרים ותגובות בעיתונות, ובחוזרים פנימיים לפעילי מפלגת העבודה, שבה אני חבר הלשכה והוועדה האסטרטגית שלה. אני וחברי לדעה היינו המיעוט במפלגה, ואולם מבחן התוצאה מוכיח שצדקנו לאורך כל הדרך, בניגוד להנהגה שטעתה.
שנים רבות הייתי מתומכיך הפעילים במפא"י וברפ"י. היית גם הסנדק של בני שי. כניצול שואה, שפר גורלי להגיע לפלשתינה א"י עוד לפני קום המדינה. גדלתי בקיבוץ רמת יוחנן ובשכונת בורוכוב האדומה. השתתפתי כמעט בכל מלחמות ישראל. אני גמלאי השמח בחלקי, גאה במדינתי ובמשפחתי כולל ארבעת נכדיי.
אדוני הנשיא. אני חי בחרדה לעתיד המדינה, לאור כל מה שקורה בתוכנו ובסביבתנו.