אילו פרופסור ברוורמן או שלי יחימוביץ, או דניאל בן סימון היו עומדים בראש העבודה, הייתי מאמין כי המפלגה בראש ובראשונה אכן רוצה בטובתנו - טובת העם - דבר אשר, בלשון המעטה, כלל וכלל אינני משוכנע בו היום. אילו הפרופסור ברוורמן או שלי יחימוביץ, או דניאל בן סימון עמדו היום בראש 'העבודה', כחבר מפלגה גם הייתי מאמין במנהיגיי, ויודע כי אכן יש להם "דרך", ומאמין כי דרכם היא הדרך הנכונה.
אך אבוי. היום זה לא כך. היום לא אלה הם המנווטים את המפלגה. היום זה רק "אילו".
בפריימריז האחרונים תמכתי בתקווה ובעוז במר עמי איילון, מתוך מחשבה כי מי שנועל סנדלים תנכיים איננו עוד סתם נהנתן אשר כאשר ימלוך לא יחשוב אלא על טובת העכוז הפרטי שלו. כעת, בקשר למר איילון, אינני חש אלא אכזבה וצער. נדמה שגם הוא, כדרכו, לכאורה, של "השמאל" הישראלי כולו, מתרכז היום בחדווה בעניינים אשר כה קל לחצוב בהם להבות בלי צורך באמת לעשות משהו - בעניינים הנשגבים של "חוץ וביטחון"; ובחדווה גדולה גם הוא כמו "שוכח" לחלוטין את אלף הסרטנים הנוראים והקטלניים שמכרסמים היום במדינת היהודים האומללה בכל פה מבפנים: את הפער הנורא היום בין מי שיש לו לבין הרוב הדומם והשקוף והמיואש שחי בקושי מן היד אל הפה; את הנורמה המבחילה והאיומה של ה"אנחנו כאן בשביל ג'ובים" אשר נדמה שהפכה היום נורמלית ולגיטימית לחלוטין אצל "ההנהגה" שלנו כל כולה; את הבדיחה האיומה והמצמררת, לכאורה, ששמה היום "אכיפת החוק בישראל"; את מעמקי התהומות האיומים בהם נמצאים היום - לפי כל סקר בינלאומי - צאצאיו העצובים והמיואשים והאבודים והלומי הסמים והאלכוהול של "הגניוס היהודי".
"חוץ וביטחון !!!". איזה מסך עשן מרושע, איזה מס שפתיים מרהיב, שמאפשר, לכאורה, לכל מנהיגינו כולם, כולל כמובן "ההנהגה" הנוכחית הנהדרת של "השמאל", פשוט למשוך כתפיים ולא לעשות בכל הנושאים הללו פשוט כלום.
"חוץ וביטחון !!!". יש !!! איזה מסך עשן מרושע. איזה מס שפתיים מרהיב, שמאפשר לכל מנהיגינו כולם "לשכוח" בעליצות ובחדווה גדולה שמישהו כאן, לעזאזל, צריך להיות גם, וחד-משמעית, ובראש ובראשונה, פשוט לטובת "העם"...
