הוי רוצח ארור, חלאת המין האנושי. ראה מה עוללת לי. פועלך הנתעב, פרי נשמה טמאה, הבאיש את ריחי בעיני רבים מבני עמי, שביני לבינם רב המשותף מן המפריד. אומנם ההגונים שביניהם מודים שאינני אחראי לְמַעֳשֶךָ, ומגלים נכונות לטהר את האווירה מן העוינות, אלמלא אותם נהנתנים ששנאתם גלויה אלי באשר אני יהודי שורשי האוהב את עמו ואת מולדתו - מעין שנאת חנם. הללו מונעים ביודעין כל צעד שעשוי לקרב לבבות.
עתה במעללך הנתעב כרוצח נבל אישרת הכשר לעוינותם כלפי. שהרי הם מאמצים לעצמם את התפיסה הקולקטיבית של העמים הקדומים, לכן הם רואים בי אחראי לפשעך, וכשהם מנופפים מנשרים :"לא נשכח, לא נסלח", לא לך הם מתייחסים, שהרי אתה חציר יבש, חנוט חי, חרס נשבר, כפי שכל בר דעת מבין, אלא כלפי הם מוטחים, כפי שמשתמע מדברי נציגיהם בכלי התקשורת.
אי לזאת, לא אתוודה ולא אתחטא על פשע שלא עשיתי, ולא באתי בסוד מבצעיו, כפי שלהקת צבועים אלה מייחלים, גם לא אודה באמיתות השקפת עולם פוליטית הזרה לי, אף אם מאחריה עומדת סמכות כל שהיא.
מאידך, לבי דואב על לוחם יקר שהנחיל למערכות ישראל ניצחון מרשים, ובדרכו המדינית שבה האמין השתדל להביא תועלת לעם ולמדינה. לפיכך אתייחד לזכרו, כפי שמתייחדים לזכרם של כל גדולי האומה, מבלי ליטול חלק בעצרת שבה מרחפת אווירה של שנאה ושל שמחה לאיד.
