לאור הצטרפותן של דוגמניות, עיתונאים, זמרים, קציני צה"ל בעבר, פוליטיקאים מן העבר, פוליטיקאים מתחילים, ועוד דמויות המאוחדות כולן תחת אותה כותרת של ידוענים, ניתן לכנות את הכנסת כמתנ"ס של סלבים, אשר בו הם אמורים להעביר את זמנם הפנוי בשפע, להתענג על ויכוחי סרק, להיראות, ועוד לקבל מלגה יפה בסופו של חודש.
ישנם כאלה אשר נשרו, לדאבון הלב, ספורטאי אחד, מצחיקן אחד, ועוד שורה של אנשי מעש חזון ורמה, אשר הסטנדרטים הנמוכים של המתנ"ס הנ"ל אינם יכולים לעכלם.
פעם קראו למתנ"ס הזה, בית מחוקקים, ואנשי חזון ואידאלים מילאו את מסדרונותיו, ובאמת היה אז יחס של כבוד למועדון הנכבד הזה. אך בצוק העיתים, הפך די מהר, המועדון, למתנ"ס, המקבל אל בין חוגיו כל מי אשר איווה לו, מקום שעשועים חדש, אחד יככב בחוג הדרמה של הקשישים, השנייה תפגין את מחמדיה מול הטלוויזיה וסוף סוף תזכה לחשיפה, השלישי יזמר וינעים קולו במקהלת האווילים-העבריים, כל אחד על-פי תחומי התעניינותו, וכמו בכל מועדון שוויוני, גם כאן אין בודקים בציציות איש, וודאי שאין בוחנים את התאמתו לחוג או לקבוצה, כי העיקר כאן זה הפאן, וזה קיים כאן בשפע.
אלא מאי?
נכון, זה נראה בערך כמו קלאב-מד, אלא ששם החברים משלמים על הבילוי המופלא, ואילו כאן, אנו, שלא נרשמנו למועדון, מחוייבים לממן את שגיונות המצטרפים למיניהם, ולא תאמינו כמה הם עולים לנו. היינו יכולים למגן את כל הדרום בסכומים אלו, להוסיף תרופות לסל התרופות, להגדיל את קצבאות הזקנים, ומה לא, אך
המועדון דוגל בשיטת האכול ושתה-שוטה שכמוך, ושיישרף העולם!