בשבוע הבא עם ישראל יילך לקלפי לבחור את נבחריו. שלושה מאמרים שפורסמו בעיתונות הכתובה יכולים לעזור מעט.
הפרופסור אביעד קליינברג מציין, שלמרות שהבחירות הן יחסיות, הפכו אלה לאחר המבצע "עופרת יצוקה" לבחירות אישיות, בהן מבליטים את ראש הרשימה בלבד ומתעלמים משאר החברים האמורים להיכנס לכנסת. וכך נוצר מצב אבסורדי שבו לאף אחד מהעם אין מושג קלוש איך תנועה y או תנועה x תפעל למען נושאים חשובים כביטחון, חינוך, איכות הסביבה, פשיעה ועוד. דבר המוביל להרבה קולות צפים שאינם יודעים לאן לנוע אם בכלל.
ארי שביט בעיתון הארץ עושה מעין ניתוח אופי, שבו הוא מציג את הטוב והרע ביו"ר קדימה ציפי לבני, דבר שהוא מבורך וחשוב, אך מצד שני עלול להבריח מצביעים מקדימה לליכוד או לישראל ביתנו.
עמנואל רוזן פרסם ביום ראשון רשימה בידיעות אחרונות בשם "גימיק עם זקן" שבו מוצג אביגדור ליברמן כטרנד אופנתי. הרי כולנו יודעים שליברמן לא יפנה למשרד הפנים כדי לסלק את הערבים התומכים באוייבי ישראל, או לחילופין, ינסה לקדם את "חוק הזוגיות" בו הוא תומך.
ליברמן, למרות הפוזה האימתנית שהוא משדר, הוא אדם רך ונוח לדיבור, ואחד שאין לו רקורד עשייתי מרשים כמצופה מאיש כזה. גישתו התקיפה נגד ערביי ישראל מחד, והפחד מכישלון של ביבי או של ציפי מאידך, מוביל לקהל מצביעים רחב ל"ישראל ביתנו".
ככל הנראה, ההפתעה תבוא דווקא מכיוונה של ציפי לבני, אשר תנצל את הסדקים בגוש הימין ואולי תרכיב ממשלה.
