לדעתי מה שמניע את המתנגדים ב"עבודה" לכניסה לממשלת נתניהו היא התשוקה הזועמת "להעניש את הבוחר". רציתם ביבי? קבלו את ביבי! אבל לא רק שה"ערכים": "זעם" ו"כבוד" ו"נקמה" בפירוש לא אמורים להיות חלק מבית מדרשנו, אלא שהבוחר חד משמעית גם איננו ראוי לשום עונש.
לדעתי הוא אף נתן למפלגת העבודה הרבה-הרבה יותר משהגיע לה. מפני שלדעתי למפלגת העבודה דהיום אין שום סיבה שהיא להתקיים. למעט בודדים וכמעט מנודים מח"כיה היא איננה סוציאליסטית אפילו כהוא זה יותר מביבי, ובאשר ל"שתי מדינות לשני עמים", הנה למעט שוליים צרים, גם אם יש בינינו האומרים זאת בפה מלא ויש האומרים זאת רק בחצי פה - על "שתי מדינות לשני עמים" יש היום בישראל קונצנזוס.
"לא סוציאליסטית" - "לא בעלת דרך מדינית שונה" - לא מגיע שום עונש לאלה שבחרו הפעם להתנער ממנה, אלא רק שבחים על שכלם הבריא. ועכשיו, יחד עם שייאספו בדחיפות מנהיגי המפלגה וחבריה ויישבו וידונו בשיא הרצינות וינסו למצוא ולהחליט איזה ייחוד יש בכלל ל"מפלגת העבודה", איזו זכות קיום בכלל יש לה - צריך גם לקום ולנצל את העובדה שעדיין, באורח פלא, יש לה בכל זאת שלושה עשר מנדטים, ולהצטרף לממשלה ולשמש בה כ"חומר מילוי", אשר יאפשר לביבי, כראש המדינה הנוכחי של כולנו, לעשות לא את מה שהצהיר במסע הבחירות שלו, אלא את מה שבאמת צריך.