גמלה בליבי ההחלטה להתחיל ולרשום פטנטים ולמעשה להיות ממציא. מי יודע, אולי פעם יעלה בידי לעזור לאנושות. מכל מקום, לא להתבייש לשאול לגבי כל דבר.
לעתים נדמה כי כבר המציאו הכל ובעצם כל שנותר זה ליהנות מפרי עמלם של קודחים במוחם, שאיפשרו לנו כביכול חיים נוחים יותר ולא היא. המלאכה רבה ורבים וטובים חולפים ועוברים ליד, אבל לא ממש מפרים את גן העדן שקלקלו קודמינו ואנו, במין טירוף לא מוסבר, ממשיכים להרוס כל חלקה תחת אשר נעצור לרגע חושבים.
ניתן לעשות זאת בקלות, אם כל אחד מאתנו יהיה רגיש לאדמה אשר עליה הוא דורך, חושני לאוויר אשר הוא נושם, מוקיר תודה למים המרווים והמשקים כל חי, ירא ונפעם לאש שצריכה לחמם ולהחיות ותחת זאת שורפת, נעלב ומושפל לזולת.
יעשה למניעת זיהומם של אלה, ובל יחשוב שהם קיימים כדבר המובן מאליו וכי זהו מנהגו של עולם, אלא ידע שאנו מקלקלים כל יום עוד קצת. ילדינו, נכדינו ונינינו לא יסלחו לנו על מה שאנו משאירים להם. אולי כאן המקום להודות לאלוהים על כל אלה, למרות שנראה כי שכח האל שהשאיר כאן עולם ללא הנהגה ראויה, המדרדרת את הכדור הזה על יושביו לעברי פחת. יכול גם שזה תהליך טבעי כתוצאה מבחירה אכזרית של האדם מתוך הברירה הטבעית שניתנה לו, ובחר לא נבון. OK, מעט פילוסופיה, אהבת החוכמה. אף פעם לא הזיקה לאיש. עתה לעוד סיפור.
