כמי שנולד כאן ונמצא בשליש האחרון של חייו, יצא לי להכיר אחד משני התחומים העיקריים בחיינו - הציבורי והפרטי. כאמור, יצא לי להכיר בחלק זה של חיי עוד תחום, והוא הפרטי, שקודם לכן ידעתי עליו, כמו שאומרים, רק מתיאוריה. ואכן, לחיות בתוכו ולהבין את החדש הזה אצלי, והנה סיפור:
יש בית הבראה, מוסד כיתר המוסדות או המפעלים, או איך שנקרא להם - בית חרושת, מלון, בעל חנות רהיטים ולענייננו כאן, בית הבראה. במאמר מוסגר, מקום שמהווה פרנסה לבעליו. אבל מאחר שאני שייך לאותם שמחזיקים בדעה שישנו עיקרון שעובדים בחיים גם בשביל העבודה, אבל העיקר הוא הרעיון או הערך, כי הם לדעתי החשובים ביותר. אני רואה שאני מסתבך בהגדרת הנושא, אז אביא דוגמה ממה שאני נתקלתי בו.
זה היה משפט שיצא מבני, שמאוד יקר לי; פעם, כאשר היה רק בן שש עשרה או משהו, פתאום שאל אותי: "אבא, האם אתה עובד בשביל הכסף או בשביל העבודה?" עניתי לו שגם בשביל הכסף, שהרי צריכים להתקיים ולאכול משהו. הגם אפוא, היה העיקר לענייננו. שכן, הרעיון, הנושא או איך שנקרא לו, הוא ה"אבא" של מהות החיים של בן-אנוש חיובי וכאן זה כבר נוגע לכל הדברים היפים של בני-האדם, אם הם משייכים עצמם אליהם.
הדברים לעיל, עשו לי דבר נוסף, כי הם היוו בעבורי את הטריגר לכתוב את הדברים כאן, כאשר השארתי חצאי דפים ולא סיימתי אותם והתחלתי לכתוב בנושאי כאן, אז אני חוזר לנושא בית ההבראה.
בעל בית ההבראה, גרשון שמו, חי את מקום עבודתו בכל רמ"ח איבריו וממלא אותו תכנים חיוביים (אחרי הכל זה ישתלם לו), אבל קודם כל, הביזנס. אז כל מה שהוא עושה, זה בעבור מטרה אחת - להגדיל את יוקרתו של בית ההבראה, אבל כאמור - כאשר המניע הוא הכסף. לכאורה לא רע, אבל ברור שאי-אפשר להיות עקבי בכך ונלווים כל מיני "שיירים" בניהול המקום שהם קיסריים, כמו בכל קיסרות.
גרשון הצליח לאמץ לו עובדים, שברור שלא עובדים לפי אחד משני העיקרים שכתבנו לעיל (פרטי או ציבורי שציינו את ה"גם"), ואחד מעובדיו הנאמנים משלים את התיאוריה שלי, מאוד מעשית. שאלתי אותו פעם, מה גרשון (מנהל המקום) בשבילו, האם הוא יכול לומר שהוא כמו אלוהים בשבילו, או אלוהים בשבילו הוא כמו גרשון. לא חיכיתי לתשובה.
עד כאן אני כותב, כאשר הטריגר שלי הוא העלאת הדמות של אלוהים, ע"פ פירושו של העוזר הנאמן.
למה אני כותב? אני שייך לדור של פעם, שרוצה לגייס למען רעיון טוב שאולי יחלחל במקומות שצריך, כי זה טוב לדעתי.