מי שזוכר את הקמתה של הממשלה, איך היו כל מיני קומבניציות, מיני מיני כאלה של מפלגות או דמויי מפלגות, וראש הממשלה לפני שנהיה כזה שהצליח לגשר על הכול. דיעות (אם היו בכלל) ורצונות של כל מיני מי שנקראו באיזה שם, כאשר כולם היו מאוחדים במטרה אחת, להיות בשלטון.
היום ובמשך זמן רב הציבור "משלם". ואכן, אין בנ"ל משהו משותף ומאפיין וכאמור המניע הוא להיות בשלטון. כולם שומרים על כולם - איפה עקרונות, שלום הציבור ועוד שטויות כאלה? אין במציאות שלנו את התלות הכרחית בין הבוחרים ובין מי שנקראים נציגי הציבור.
הממשלה שולטת, עקבית ודואגת לבל תיפגע אפילו ציפורן של מי מהנמצאים בשלטון (ראו את ליברמן). תזכורת קלה ובכלל לא גדולה:
מרגריט לאוטין שנהרגה מיריות בין כנופיות, מיטל אהרונסון, כתוצאה של מחדל באכיפת מניעת הפשיעה וכאמור, הללו בבחינת על "קצה המזלג", כתוצאה מאי טיפול יסודי במניעת הפשע והרעות החולות שמחולליהם יודעים היטב שאין להם מה לדאוג. העיקר, הממשלה לא תיפול.
והציבור, טרם קמו מתוכו אנשים שירצו להיות בשלטון ולעשות סדר במציאות שלנו וגם זאת יודעים, הנמצאים היום בשלטון. מכל מקום, לו היו קמים כאלה, הכול מונח לפניהם, רק אין להם את הרצון לקחת את העניינים לידיים.
מצע עם כל מיני עיקרים ולפני הכול: בחירות אישיות, או כל שיטה שתבטיח ייצוג אמיתי לנבחרי ציבור עם מצע ברור שיובטח להעלותו באם ייבחרו לכנסת. יצירת במה ראוייה לציבור שתעמוד כל הזמן על המשמר לבל נגיע למצב העכשיווי. קביעת חוק חובת רישיון להוצאת עיתון שיהיה תלוי רק באמצעות היצע וביקוש, שום מתנות, צ'ופרים ופטורים למיניהם. אם יהיו לנו את אלה, יש סיכוי לשינוי המציאות שלנו.