זוועות השואה: הייתי שם

ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה הוא ערב של התייחדות עם זכרו של חלק גדול מהעם היהודי שנרדף והושמד בשל מוצאו היהודי. זיכרון של 6 מיליון ילדים, נשים, הורים ומשפחות שנכחדו הוא בלתי נתפס על-ידי בן אנוש. צריכה את וצריך אתה לשרטט בדמיונך דמות אחת, לראותה כבשר ודם, כילד או כילדה שחיה במשפחה. דמות עם שאיפות, מאוויים וחלומות. אותה דמות מוחשית, אחרי שנקשרת בזכרה, אתה צריך להכפיל פי מאה, פי אלף, פי מיליון ועוד להכפיל ולשלש כדי להבין את גודל הזוועה. צריך אתה לראות אותה הולכת לבית הספר, משחקת עם עוד אחים ואחיות, וחברות וחברים, מסתופפת בחיקם של הורים דואגים. לראות אותה מגשימה רצונות, חלומות של עתיד ורוד, של עבודה מספקת ושל הגשמה אישית, שבאחת, ללא כל התראה, נקטעת ונגדעת. אותה דמות נקרעת מסביבתה המוכרת, נלקחת באחת למחנה של מוות. ושם הכל נחרב, נהרס, כל עולמה מתמוטט ואובד לנצח נצחים. רק השורדים, הם מעטים, נותרים עם צלקות, עם זיכרונות של אובדן כל היקר להם וכאב עמוק שלא נמחה לעולם. רבים מהם באים למדינה שבדרך, מנסים לאחות את השברים ולבנות חייהם מחדש. אני מבקש לשתף אותך בזיכרון אחד מיני רבים ממסעותיי לפולין: אני יושב עם הלנה המרמיש, אשת עדות וניצולת מחנה אושוויץ, במעמקי מכרה המלח שבויליצ'קה. ויליצ'קה מצויה לא הרחק מהעיר קרקוב וממחנה העינויים וההשמדה פלשוב. הלנה נותרה בחיים בזכות ידיעתה את השפה הגרמנית. ד"ר מנגלה, עמד בירידה מקרונות הרכבת במחנה בירקנאו וסימן באצבעו את ה"סלקציה" - מי לחיים ומי למוות. הוא ביקש לדעת מי יודעת גרמנית. הנערה היפה הלנה ציטטה בעל-פה את שילר בגרמנית, ומנגלה לקח אותה תחת חסותו על-מנת לתעד את פשעיו. כך נותרה בחיים. לאחר המלחמה היא העידה במשפטי נירנברג. המתנתי עם הלנה היפה והקשישה למעלית הכורים שתעלה אותנו לאוויר העולם, סביבנו קבוצה של ילדים פולנים שהמתינו אתנו. אחד מהם הקשיב לשפה המוזרה והזרה שהתנהלה בינינו. הוא פנה להלנה ושאל אותה בפולנית על פשר השפה שלנו. הלנה ענתה לו בחביבות שאנחנו יהודים ושפתנו עברית. להפתעתנו, ענה לה הילד "גם בכפר שלנו יש יהודים". "היכן?", שאלה הלנה בהפתעה. "בבית הקברות", ענה לה הילד בתמימות... היום, לאחר 63 שנים של מדינה יהודית ועצמאית, הם אינם זוכים למנוחה, לנחלה ולתמורה הוגנת ממדינה שצריכה לתת לשרידיה יותר כבוד והכרה לימיהם האחרונים... יצאתי פעמים רבות כמנהל משלחות נוער לפולין, חוויתי עם בני הנוער את המקומות והאתרים בהם נעשו הפשעים, גם ביקרנו בכפרים בקהילות, בערים בהן התקיימו חיים של תרבות ושל יצירה. עולם יהודי שנמחה מן העולם.