אני מגיב לידיעה שמנכ"ל ההסתדרות הלאומית משתכר 63,000 אלף ש"ח לחודש, בעוד מר עופר עיני - תפקיד לכאורה מקביל אך בארגון שמעסיק עובדים רבים פי כמה - משתכר רק 37,000 ש"ח לחודש.
ואולם אני תוהה: האומנם באמת יכולת הניהול של עופר עיני היא רק כחמישה אחוז מזו של מנכ"ל בנק מצוי, או שפשוט שוטפים לנו את המוח בשקרים?
האם לא הגיע הזמן לקום ולצרוח שיש שפע של מנהלים מצוינים שמסוגלים לבצע עבודת ניהול לגמרי נהדרת, גם בלי שישלמו להם בכל חודש את משקלם בזהב?
האם לא הגיע הזמן לקבוע בחוק - למרות תשוקתם המובנת של קברניטינו להגן על ידידיהם בני חוגם - כי שכרו של המועסק הכי בכיר בעסק (גם עסק פרטי, אם הוא עושה עסקים ולו בשקל אחד עם המדינה או עם כל גוף ציבורי אחר) לא יעלה - כולל כל ההטבות - על מקסימום פי חמישים מהשכר הכי נמוך באותו העסק?
האין כולנו מבינים כי אם עופר עיני יכול לנהל היטב את ההסתדרות הכללית ב-37,000 שקל לחודש, לומר כי אי-אפשר להשיג מנכ"ל טוב בלי לשלם לו שכר של שייח' סעודי, זוהי חד-משמעית לא יותר מתעמולה אינטרסנטית של המבקשים כי כך נחשוב; תעמולה אינטרסנטית שרחוקה שנות אור, או מיליוני שקלים, מן האמת.