ביום ד' האחרון (13.10.10) ראה כל העולם שתי תמונות הממחישות את דמותו של העולם בו אנו חיים. בצ'ילה, מדינה רחוקה ושכוחה בקצה עולם, נערך מבצע מרשים להצלת 33 עובדי מכרה אשר נלכדו במעבה האדמה, כתוצאה ממפולת סלעים ואדמה, אירוע טבע של כוח עליון. הממשל הצ'יליאני לא חסך מאמצים ואמצעים להצלת אזרחיו. במשך חודשיים, כמו בסיפור מתח בלתי רגיל, עקבו כולם אחרי ההתפתחויות. לאט-לאט, הודות לטלוויזיה שהביאה את תמונות הכורים הלכודים במעמקי האדמה לפתחו של כל בית ברחבי העולם, רגש של אכפתיות וסולידאריות הלך ותפח בלבבות של מיליוני בני אדם, ללא הבדל בין עמים, דתות וגזעים. תקוות כל המין האנושי רוכזה במקום אחד ובאנשים אחדים. העולם רצה לראות ולחוות את הצלת הלכודים. שעתו היפה של המין האנושי כולו גולמה באירוע זה וכולם התפללו לסיומו המוצלח.
ביום ד' החל השלב הסופי לחזרתם אל פני האדמה. מסע הצלת הכורים אל פני האדמה, אל החיים שניתנו להם במתנה, שודר בשידור חי לאורך כל היום כסיפור מתח ותקווה. פורקן מלווה בדמעות-אושר של קרובי משפחה, השתחרר באחת. תושיית האדם ורוחו, ניצחו כנגד כל הסיכויים. נקודת אור הבליחה בעולם רווי מאבקים, מלחמות, איומים של מדינות להשמדת מדינות אחרות. אולי עוד לא אבדה התקווה לחיים בעולם טוב יותר?!
והנה באותו יום עצמו, גם כן ממעמקי אותה אדמה של אותו עולם, חווה העולם במחזה אימים מסוג אחר לחלוטין. מעל מרקע המסך הקטן, הופיע נסאראללה בנאום שכולו שנאה, איום בהשמדה וליבוי יצרים נגד מדינת ישראל. התלהמותו, תוכן דבריו רוויי השנאה, שפת גופו, נפנוף אגרופיו, עיניו מזרות האימה, הזכירו את הצורר הגדול בכל הזמנים – אדולף היטלר. החרה החזיק אחריו מנהיג אירן מחמוד
אחמדינג'אד, שפעם נוספת הטיף ואיים במחיקת ישראל מעל פני האדמה. העולם החופשי, בינתיים מגיב בדיבורים וקצת במעשים, כנגד תופעות אלה.
האם איוולתו של מנהיג אירן דהיום, תִדמֶה לאיוולתו של קיסר יפן הידאקי טוג'ו, שעקשנותו הביאה למאות אלפי קורבנות ולסבל נורא על אזרחי יפן – סבל הנמשך עד היום, 65 שנים לאחר הנחתת שתי פצצות אטום על יפן?
האם אומץ לבו של הארי טרומן, שהחליט לסיים באחת את מלחמת ארה"ב–יפן, ולחסוך מיליון קורבנות עתידיים, יהיה גם נחלת אומץ ליבו של
ברק אובמה – בהיותו מנהיג העולם החופשי - לחסל איומים של השמדת עמים וגרימת מיליוני קורבנות על-ידי אירן ו
קוריאה הצפונית?
