פעם היה נהוג לומר שהתקשורת מייצגת את דעת הקהל, שהיא השוטר של הדמוקרטיה. חברים, לא עוד. התקשורת היא כלי בידי האינטרסים, כפי שנכתב על-ידי אור לביא (5.2.11, "כלבי השמירה הפכו לכלבי תקיפה" - ראה משמאל).
מבחינת התקשורת שאותה מייצגים העיתונאי
בן כספית ואחרים, עדיף לשרת את האינטרס הצר, מאשר את האינטרס הציבורי. עדיף להציג את הפרסומת המקוממת של רשות המים או של משרד התשתיות בנושא רעידות-אדמה, מאשר את האינטרס של כולנו להראות שאלה ואלה לא עושים את עבודתם והפרסום בטלווזיה נועד לסמא את עינינו. רשות המים בסכסוך עם החברות המתפילות מי ים על אגורות למטר מעוקב של מים, כאשר מאיתנו גובים סכומי עתק על אותו מטר מעוקב. כאשר משרד התשתיות לא מטפל במבני ציבור כבר שנים, אבל בשביל לשנות את דעת הקהל מספיק פרסומת וכמה עיתונאים שיגידו אחרת.
האינטרס הציבורי הוא לא לספק את הקרקע התקשורתית לשר התחבורה עם מסיבות עיתונאים מצוחצחות. האינטרס הציבורי הוא בחינה עקבית של תוצאות משרד התחבורה, בדיקה מעמיקה של הבטחות מול תוצאות למניעת תאונות דרכים, להרחבת השימוש בתחבורה ציבורית. האינטרס הציבורי הוא לא לבחור רמטכ"ל במסרונים, האינטרס הציבורי הוא לא לשרת רמטכ"ל שרוצה להמשיך ולשרת בתפקידו למרות שהדרג הממונה החליט אחרת. האינטרס הציבורי הוא שהתקשורת לא תשמש כלי בידי המתחרים על תפקיד בצבא, או בכל גוף ממשלתי אחר.
במאמרו של אור לביא הוצע, שכל עיתונאי יציג את האינטרס אותו הוא מייצג בבואו להציג פרשנות לכאורה. זה כמו לומר לפוליטיקאי שזה בסדר שהוא לוקח שוחד, רק שיגיד מי המשלם. אני חושב שיש להוקיע את העיתונאים המייצגים אינטרס. התקשורת צריכה לחזור ולשמר את תפקידה. ואם המודל של עיתונות מרוויחה לא עובד יותר, צריך לאתר מודל כלכלי אחר שבו התקשורת מייצגת את הציבור ואת האינטרס הציבורי.
