אסון רב-עוצמה התרחש לפני עשרה ימים ביפן. שלושה גורמים, תוך כדי סינרגיה בלתי נתפשת ביניהם, חברו להכות ביפן ובעם היפני ללא רחם. ראשית- רעידת-אדמה בעוצמה אדירה, עד כדי הסטת יפן כולה ב-4 מטרים לכיוון מזרח. שנית- גלי צונאמי ענקיים שדרסו ורמסו שטחים גדולים וגרמו למותם של עשרות אלפים, שלא לדבר על נזקי רכוש. שלישית- הרס כורים גרעיניים וסכנה לקרינה רדיואקטיבית.
אבל, תארו לעצמכם, שבנוסף לכל הרעות הנ"ל, הייתה ביפן גם עיתונות מתלהמת, בוטה ומסיתה נגד ראשי המדינה וגורמי השלטון, כפי שאנו חוזים במקומותינו מדי יום. בעוד ענני הקרינה שטים בשמי יפן ממעל, וגלי הצונאמי מחריבים יבשה מתחת, היו היפנים חשופים למלחמת התקשורת. בתוך יום, הייתה מתחוללת מערכה תקשורתית לחשיפת אשמים, לוועדות חקירה, לדרישה לעריפת ראשים כאן ועכשיו, להתעסקות בעוזרת-בית של אשת ראש הממשלה, בחריגות בנייה של רמטכ"ל (שלמעשה כבר מונה לתפקידו זה) שהיו לפני שנים רבות. העיתונאים ושדרי הטלוויזיה, מומחים לרגע וידענים, היו מפגיזים את הציבור היפני ללא רחמים. משביתי השמחות היו מראים לכל את כוחם העצום, למרות שאיש לא בחר בהם, ואין להם שום אחריות מעשית ותפעולית בניהול מדינה.
אני מנחש, שלו עיתונות כמו זו המתוארת לעיל הייתה קיימת ביפן, לא היה סיכוי ליפנים הממושמעים, המופנמים, העסוקים בבנייה ובהתחדשות, המתנהלים באיפוק - שהוא למעשה כוח פנימי - ולא בהלקאה עצמית, לעמוד אל מול הקשיים שעליהם לעבור בעת הזו.
